ביקורת סרט: מועדון הלקוחות של דאלאס





תפוז הזמין אותי לטרום בכורה של הסרט "מועדון הלקוחות של דאלאס" (Dallas Buyers Club), שהוצג 
אתמול בסינמה סיטי בראשון לציון. כחובבת סרטים מושבעת, שמחתי מאוד על ההזמנה, ובמיוחד שמדובר בסרט שהוא בעל פוטנציאל גדול לזכות באוסקר.



תקציר מועדון הלקוחות של דאלאס
הסרט מבוסס על סיפור החיים האמיתי של רון וולדורף, בחור טקסני מסוג ה- White Trash, חשמלאי וכוכב רודיאו, חובב נשים, אלכוהול, הימורים וסמים, שמגלה במקרה שהוא נשא של נגיף ה- HIV, ושנותרו לו רק 30 יום לחיות. השנה היא 1986, ועדיין לא קיים טיפול הולם לחולים במחלת האיידס החדשה, והסיכוי היחידי שלו הוא תרופה חדשנית, שעדיין לא אושרה בארה"ב.

הוא נוסע למקסיקו, מגלה תרופה אחרת שמשפרת את מצבו. הוא מחליט לייבא אותה לארה"ב בחשאי, ולשווק אותה. יחד עם טרנסג'נדר חולה איידס, ראיין, הם מקימים מועדון לקוחות לחולי איידס. החולים של המועדון מקבלים את קוקטייל התרופות הניסיוני תמורת תשלום על מנוי חודשי. הסרט מתאר את מאבקו המתמשך של רון בבירוקרטיה, ואת השינוי שחל בגישה בזכותו וגם בזכות הרופאה שלו, ד"ר איב זאקס, המגולמת על-ידי ג'ניפר גארנר היפיפייה. דמותו מתפתחת לאורך הסרט ומגבר אינפנטיל וסטראוטיפי, הוא עובר תהליך שהופך אותו לאדם בוגר, מתחשב ובעל אמביציות.
מה חשבתי על הסרט?
הסרט מעורר מחשבה: כיצד אתם הייתם נוהגים לו הייתם במצבו של רון? האם הייתם פשוט מתייאשים ונכנעים לגורלכם או שהייתם קמים ועושים משהו? רון, בסיפורו מעורר ההשראה, החליט לעשות משהו, הוא הקים רשת הברחה של תרופות לארה"ב כדי לסייע לעצמו ולחולים אחרים כמוהו, נלחם מול מינהל התרופות (FDA) ומול גורמים ביורוקרטיים, בתקופה שבה הידע על המחלה הוא מעט והדעות הקדומות על החולים הן ששולטות.

וולדורף הוא ההוכחה לכך שגם כשהבריאות אינה במיטבה, שגם כשקשה, באמצעות נחישות וכוח רצון, אפשר להילחם, לעמוד על שלך ולחולל מהפכות שנכנסות לדפי ההיסטוריה. הוא הולך עם האמת שלו עד הסוף, ומעורר תקווה והשראה בקרב הצופים. זהו סרט מרגש, חזק ומטלטל, שגורם לנו לצאת ממנו מהורהרים, ומלאי מוטיבציה ליצור ולחיות.

הסרט זכה לשבחי המבקרים ואף זכה בפרסי גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר (מתיו מקונוהיי, בתפקיד חייו), ושחקן המשנה הטוב ביותר (ג'רלד ליטו). כמו כן, הסרט מועמד ל -6 מועמדויות בפרס האוסקר, כולל על הסרט הטוב ביותר.

השורה התחתונה
אין ספק שהשנה זוהי השנה של מתיו מקונוהיי, שיצא לי לראות אותו גם בסרט הנפלא "הזאב מוול סטריט", שם הוא מגלם את אביו הרוחני והמנטור של ג'ורדן בלפורט (ליאונרדו דיקפריו). אין ספק שהשנה הוא החליט ללכת בגדול, ועזב את זירת הקומדיות הרומנטיות הבינוניות ונכנס למגרש של הגדולים. לרגל התפקיד הוא השיל לא פחות מ- 23 קילוגרמים ממשקלו, ונכנס לתפקיד של הדמות באופן מושלם, אמיתי ומשכנע.



No comments