פוסטיול - יום 7: דיסני קליפורניה אדוונצ'ר
פאן, פאן, פאן!


אחרי שאתמול קיבלנו טעימונת קטנה ממתחם ה- Carsland שבקליפורניה אדוונצ'ר (או בשמו המלא - Disney California Adventure Park), היה לי ברור דבר אחד - אני כל כך חייבת לעלות על המתקן של ה- Radiator Springs Racers. הבנתי שהדרך הכי טובה כנראה לעלות על המתקן מבלי לחכות בתור 200 דקות, הוא לקום מוקדם ולרוץ אל המתקן ברגע שהפארק נפתח. 




אזור ה- "קארסלנד", המעוצב בהשראת הסרט של דיסני "מכוניות" - שנחשב לשובר קופות, וזאת למרות שאין בו שום נסיכה! נפתח רק ב- 2012, ככה שאין פלא שהוא מאוד מאוד פופלרי. העלילה בסרט מתרחשת בעיירה הבדיונית "רדיאטור ספרינגס" שמאופיינת בנופים מדבריים של אריזונה, ובהתאם לכך כך גם עוצב המתחם החדש, שמשתרע על פני כ- 50 דונם.

"רדיאטור ספרינגס רייסרס" הוא גולת הכותרת של המתחם. פשוט נכנסים אל תוך מכוניות צבעוניות, המבוססות על דמויות הסרט, חוגרים את חגורות הבטיחות ויוצאים למירוץ כייפי בנוף המדברי עוצר הנשימה. המכוניות שועטות בדהרה וחולפות על פני צוקים, מפלים, הרים, מנהרות וכו'. במכונית לא ממש נוהגים, אלא הן מזכירות סוג של רכבת הרים שמחוברת למסלול קבוע, כך שכל מה שנשאר הוא להחזיק חזק ופשוט ליהנות מהמירוץ, בזמן ששיערכן מתבדר ברוח.

אכן, הגענו לפארק עם הפתיחה, אלא שאיתנו הגיעו עוד ה-מ-ו-ן אנשים, ולאחר פתיחת השערים, אנשים פשוט רצו בטירוף - לכל מיני מתקנים, אבל בעיקר למתקן שאני רציתי לעלות עליו, והיה למתקן תור לתור (זה נשמע הגיוני?). חיכיתי כ- 45 דקות בתור עד שהגיע תורי, ורק בדיעבד גיליתי שאני עומדת בתור הכללי, במקום בתור הקצרצר של ה- single rider. די התבאסתי, וכבר לא יכולתי לעבור תור כשגיליתי את זה.

בתכלס, אם הייתי עומדת בתור הקצר, אולי הייתי מספיקה ליהנות ממירוץ המכוניות הזה לפחות עוד פעם-פעמיים, כי זה אחד המתקנים הכי שווים שיש בקליפורניה אדוונצ'ר, וכנראה בכל הפארקים של דיסני.  אופציה אחרת היא להשתמש במתקני ה- FASTPASS שיש למתקן, שיביטיחו את מקומכם בתור.

במתחם "קארסלנד" מאפשר למבקרים לראות מקרוב את הדמויות: רכב המירוצים השאפתן ספידי מקווין (המכונה בגרסה האנגלית המקורית לייטנינג מקווין‭,(‬ משאית הגרר סר טו מטור (המכונה מאטר‭,(‬ איל הנפט מיילס אקסלרוד וכל השאר. 
   
שכחתי לספר לכם שהיינו אתמול גם ב - Mater's Junkyard Jamboree או בעברית "מגרש הגרוטאות של מטר". נכנסים לתוך מכוניות שעוצבו בכוונה כרכבים ישנים או גרוטאות, שאותם גוררים טרקטורים קטנים, שעם תחילת מוזיקה הקאנטרי הצוהלת, מתחילים לזוז לכל עבר ו"להשתולל". קצת מזכיר לי את מתקן הספלים המסתחררים של אליס. 




הסרט והמתחם גם עושים כבוד ל- Route 66 המיתולוגי, שהיה הכביש המהיר הראשי של ארה"ב עד לאמצע שנות השמונים. יש באזור אווירה מיוחדת בגלל השילוב המדהים שבין הסגנון הדרום-מערבי של אזור אריזונה לבין שנות ה- 60 עם הדיינר של פלו, שעליה עוד ארחיב בהמשך.


אבל לאחר שסיימתי את המירוץ ברדיאטור ספירנג, המשכנו למתקן שנקרא "גריזלי ריבר ראן" (Grizzly River Run), שנמצא באזור שנקרא "גריזלי פיק" (פסגת הגריזלי). את המתקן הזה הכרנו מאורלנדו, ויש משהו דומה לו אפילו בסופרלנד בארץ. זהו רפטינג סוער ורטוב בסירות דמויות אבובים של 8 אנשים. המסוע מעלה את האבוב למעלה ולאחר מכן הסירה יורדת נפילות קטנות ובינוניות לנהר הגריזלי השוצף.




אם אתם לא אוהבים להירטב, רצוי להביא שכמיית גשם (פונצ'ו) או להימנע לחלוטין מהמתקן, כמו שבובי החליט. במקום להירטב יחד איתי, הוא החליט לצלם אותי בזמן שאני עליו.

משם המשכנו למתקן מוכר נוסף - "רחיפה מעל קליפורניה" (Soarin' Over California).תמיד רציתי לרחף באוויר, אבל אין לי את האומץ לנסות. הסימולטור הזה נועד לדמות את הרחיפה, וזה מאוד נחמד שהסרטון שבו צופים במהלך הריחוף, מראה את נופיה של קליפורניה, עם מוזיקה ואפקטים כמו שרק בדיסני יודעים לעשות. חשוב להבין שיושבים לאורך כל הסרטון חגורים לכיסאות, ומתקן כלשהו מרים את הכיסאות גבוה, ומניע את הכיסאות בהתאם לסירטון. פעם, כשפתחו את המתקן זה היה ה-מתקן של הפארק, היום זה מרגיש טיפה קיטשי ופחות מרגש, אבל עדיין מהנה.


החלטנו ללכת לראות את "מבצע שעת משחק" (operarion playtime) של חיילי הצעצוע מ"צעצוע של סיפור". זהו מופע קצרצר, בשיתוף של הקהל, שבו החיילים שרים שירי מארינס, רוקדים ומתופפים על פחים, כאילו היו חלק בלתי נפרד ממיומנה. נחמד מאוד וזהו זמן שאפשר לשבת תוך כדי צפייה במופע, אחרי השיטוטים הארוכים בפארק. 




לאחר ארוחת צהריים, החלטנו לנסות את מזלנו שוב עם אנה ואלזה. גם הפעם היה תור לא קצר, אבל החלטנו לחכות מאחר והאולם היה ממוזג ונעים מאוד - על הקירות מראים קליפים של שירים מתוך סרטי דיסני, ובמקביל את הסקיצות של הדמויות. בסופו של דבר נכנסו לחדר של הנסיכות מפרוזן (או בעברית - לשבור את הקרח). אנה ואלזה היו חמודות ומאוד מזכירות לדעתי את הדמויות שאליהן הן התחפשו.מכל הדברים בעולם, הן החמיאו לי דווקא על הצמה (השיער שלי כבר נראה זוועות ביום הזה, בגלל האקלים של קליפורניה). 



מסתבר שאנה ואלזה מתארחות באולם שבאחד החדרים שלו נערכים שיעורי ציור קצרים לקהל הרחב, שבכל אחד מהם מלמדים איך לצייר דמות מסוימת, שזוהי פעילות חמודה מאוד, שגם אותה הכרנו מאורלנדו. בדקנו מתי יש שיעור, ובכלל שהיה עוד זמן, החלטנו בינתיים ללכת למתקן של "מפלצות בע"מ" - מתקן שלי מאוד הזכיר את המתקנים הסטנדרטים האחרים שיש בפארקים - נכנסים לקרונית ועוברים דרך סצנות מתוך הסרט.


ואז חזרנו לדיסני אקדמי, כדי שימחישו לנו את תהליך יצירת האנימציה ושילמדו אותנו לצייר כמוהן. באורלנדו לימדו אותנו איך לצייר את מיקי מאוס, ואילו כאן לימדו אותנו איך לצייר דמות בלתי מוכרת בעליל, לא לי ולא לבובי, ואנחנו אפילו לא זוכרים את שמה. רק אחרי שיצאנו מהאולם, גיליתי שיש לו"ז בכניסה אליו, שמראה אילו דמויות מלמדים לצייר ובאיזו שעה, אז אם חשוב לכם לא להיות מאוכזבים - היעזרו בלוח המודעות.

אחד המתקנים שתמיד פחדתי מהם הוא "מגדל האימה של אזור הדמדומים" (The Twilight Zone Tower of Terror). פגשתי אותו כבר בפריז ובאורלנדו, ואפילו לא חשבתי לעלות עליו. הפעם, החלטתי להתגבר על הפחד ולהתפלל שאני אשאר בחיים כדי לספר. 

בתוך מלון נטוש ובאווירת סרטי אימה, נכנסים למעלית חורקת שמעלה אתכם למעלה, הדלתות נפתחות ורואים את נוף הפארק, ואז המעלית בבת אחת נופלת מטה. חשבתי שהסיוט נגמר, אלא שאז זה קרה שוב. זה היה ממש מפחיד, וכולי רעדתי ללא שליטה. המעלית טילטלה אותי ואת כל השאר כמה וכמה פעמים. אמנם בזמן שאנחנו יושבים וחגורים, אבל בואו נגיד ככה - כשזה נגמר, נשמתי לרווחה וכל-כך שמחתי שזה נגמר. כל כך פחדתי, שלא נראה לי שבפעמים הבאות אעלה על המתקן הזה שוב.  שימו לב שבתמונה - רואים לי עדיין את הפחד בעיניים.


אחרי כל הפחד הזה, הרגשתי שאני חייבת משהו הרבה יותר רגוע. ומפה לשם מצאנו את עצמנו הולכים לאזור של "באגסלנד" - ארץ החרקים, שמאופיינת בעיקר במתקנים שמתאימים לקטנטנטנים. עלינו על מתקן שנקרא " המעופפים של פליק" Flik's Flyers – מעין קרוסלה עם קרוניות שמעופפות בזווית מסוימת. הקרוניות שלה מעוצבות כמו קופסאות ריקות של מזון שהנמלה פליק אספה.

המשכנו לרכבת הצ'ו צ'ו של היימליך (Heimlich's Chew Chew Train). היימליך הוא זחל (כנראה מסרט של דיסני שאאנו לא הכרנו). הוא נוסע ואוכל סוגי מזון שונים, שכשחולפים על פניהם מרגישים את הריח שלהם - למשל ריח של תפוח, כשעוברים ליד תפוח ענקי. הזחל מקשקש לאורך הדרך ושומעים אותו גם בזמן שממתינים בתור. יש לו מבטא גרמני שמשום מה מאוד שיעשע אותנו. דמיינו זחל מברך אתכם לשלום ומציג את עצמו "הלו, איטס היימליך!".
לאחר מכן הלכנו לסרט 4 ממדים שנקרה "זה קשה להיות חרק" (It's Tough to Be a Bug!). באולם ההמתנה יש כרזות חמודות של סרטים פיקטיביים שצולמו על ידי החרקים למשל, במקום סיפור הפרברים שנקרא באנגלית west side story, אז הסרט נקרא בחרקית web side story.

ראינו סרט חמוד וקצר שבו הדמויות מהסרט באג לייף לוקחות אותנו לסיור בעולמן. שבו מקבלים משקפי תלת מימד, וגם יש אפקטים מוחשים במהלך הסרט - למשל: כשחרק מתעטש, מרגישים מים שמותזים. לא בטוח עד כמה החוויה הזו מתאימה לקטנטנים, אבל ילדים גדולים יותר ומבוגרים יכולים מאוד ליהנות! 

לאחר מכן המשכנו לכיוון רציף גן העדן (Paradise Pier), אזור שבו מרוכזים אטרקציות קלאסיות של פארקי שעשועים בארצות הברית, שנפוצים מאוד בטיילות ואפילו בירידים שמגיעים להתארח בבתי ספר. אלא שכאן לחלק מהמתקנים יש טוויסט מסוים. למשל, עלינו על קרוסלה שנקראית King Triton's Carousel. היא מעוצבת בהשראת הסרט "בת הים הקטנה" והחידוש בה הוא שבמקום סוסים, יש כמו סוסי ים, דגים, ניבתנים, כלבי ים ועוד. מתאים לכל הגילאים.


טוי סטורי מאניה (Toy Story Midway Mania) הוא אחד המתקנים בפארק שהכי אהבנו, וכנרה שעוד אנשים רבים חושבים מאיתנו. זהו אחד המתקנים שבו ההמתנה היתה ארוכה למדי, אבל לפחות היא לגמרי שווה את זה! קצת קשה להסביר, אבל אנסה: זוהי נסיעה אינטרקטיבית בקרוניות, שתוך כדי הנסיעה צריך לירות באמצעות תותחי חיצים שמחוברים לקרון במטרות שמופיעות במשחקי יריד קצרים המובססים על דמויות מתוך הסרט של צעצוע של סיפור. המשחקים מוקרנים על מסכי ענק בתלת ממד. כיף טהור, ובסנוף מראים גם את התוצאות שהשגתם. גם אם התוצאות שלנו לא כאלה גבוהות, בהחלט נהנינו מכל רגע!



כשסיימנו עלינו על הגלגל הענק של מיקי (Mickey's Fun Wheel). במרכז הגלגל ציור ענקי של מיקי מאוס, כדי שלא תשכחו לשנייה שאתם בדיסנילנד, ולא סתם בעוד איזה פארק שעשועים. וגם למתקן הקלאסי הזה, יש טוויסט - יש לו קרוניות סטנדרטיות שהן סטטיות ממש כמו בגלגל-ענק רגיל, אך יש גם קרוניות מתנדנדות, שמוסיפות קצת פלפל לאלה שמחפשים אחר אדרנלין. אנחנו לא רצינו לקחת סיכון, והסתפקנו בקרון המוכר והאהוב. מאחורינו היה קרון מתנדנד, שכל הזמן היה נראה שהוא הולך להתנגש בנו, או לעוף לכיוון האגם שהיה מתחתינו.




עוד מתקן קלאסי שעליתי עליו הוא נדנדות הסימפוניה המטופשת (Silly Symphony Swings) רוכבים על נדנדות שתלויות מתחת לגג עגול, וברגע שהמתקן מתחיל להסתובב, הן מעופפות החוצה בזווית. החוויה מלווה במוזיקה קלאסית מטופשת, שככל הנראה המתקן נקרא על שמה. כיף להשטות!

בצמוד לנדנדות יש את המתקן שנקרא Jumpin' Jellyfish (מדוזות קופצות) – מתקן שבו עולים מעלה ומטה בקרוניות דמויות מדוזה עם אצות. עולים ויורדים לגובה לא ממש היסטרי, ונהנים מנוף הנשקף מהקצה העליון של המתקן. מכשיר נחמד שמתאים גם לילדים קטנים.

הוא מתקן שנקרא גולדן זייפר (Golden Zephyr). טילים מוכספים, שבהם רכובים התיירים, חגים במעגלים במשך דקותיים מסביב לטיל אדום. נראה שעיצבו את המתקן הזה בהשראת המדע של תחילת המאה העשרים או משהו כזה. נחמד וכיף להתבונן על הנוף של הפארק.


את היום חתמנו במופע שנקרא World of Color.
 למרות שמדובר במופע חדש יחסית (משנת 2010), לרגל חגיגות ה- 60 של הפארק שחלו השנה, שדרגו את המופע, עדכנו אותו, והקדישו אותו, איך לא, לפועלו ולמורשתו של וולט דיסני. גרסה זו מונחית על-ידי ניל פטריק האריס (שייתכן שאתם מכירים כברני סטינסטון מהסדרה "איך פגשתי את אימא שלך"). את ההנחייה הוא לא מבצע לייב על הבמה, אלא הוא, בשיתוף מיקי מאוס, משתתפים בסרטונים המוקרנים על הגלגל הענק.



במופע יש קטעים מתוך סרטי דיסני, המוקרנים ב- HD על גבי מזרקות באגם, ואפילו יצרו קטע הוקרה ליצירת הפארקים ומשלבים סרטונים על כל האטרקציות הייחודיות, בשילוב מוזיקה מדהימה, לייזרים, אש ועשן, כמיטב המסורת של מופעי דיסני.






אין ספק שהיה יום פורה, ארוך ומאוד כייפי והגיע הזמן לסכם אותו בסרטון:





אני מקווה שנהניתם כמוני. אשמח לתת טיפים ועצות למי שמתכנן טיול ואני מתכננת גם להוציא בקרוב מדריך מרוכז עם כל הטיפים שכדאי וששווה להכיר. אז אשמח אם תרשמו לבלוג ולערוץ היוטיוב שלי ושתעקבו אחרי ברשתות החברתיות כדי לקבל עדכונים.





5 comments

  1. היי ,אם תוכלי להסביר לי מה ההבדל בין שני הפארקים ואיזה יותר מומלץ אשמח!
    אני בת22ומגיעה עם חברתי בנובמבר

    ReplyDelete
    Replies
    1. היי נטלי, שני הפארקים הם של דיסני. הם צמודים זה לזה וניתן לעבור ביניהם ברגל. ההבדל הוא במתקנים, במופעים ובדמויות שמסתובבות. ממליצה להגיע לשני הפארקים ולתכנן מראש על איזה מתקנים חשוב לכן לעלות. מומלץ להשתמש באופציה של סינגל ריידר ופאסט פאס.

      Delete
  2. אנחנו נהיה יום אחד ולכן עדיף לנתמד באחד .
    איך אדע לאילו מתקנים אני רוצה להגיע מראש?
    ומה זה אומר סינגל ריידר ופאסט פאס|?
    נטלי

    ReplyDelete
    Replies
    1. במפה של הפארק שתוכלי למצוא באתר הרשמי של דיסנילנד, ישנם סימונים של פאסט פס וסינגר ריידר -
      פאסט פס - מאפשר לך "לקבוע" תור למתקן מסוים שיש בו עומס, ואז הוא אומר לך מתי לחזור ומאפשר לך להימנע מלעמוד בתור. אך הבעיה היא שכל עוד לא מימשת כרטיס אחד, את לא יכולה להוציא כרטיסים למתקן אחר. אז צריך להשתמש בזה בחוכמה.
      סינגל ריידר - מאפשר לך לעלות כנספחת לקוצה על מתקנים, ובכך לחסוך שעות יקרות של עמידה בתור.
      עוד משהו שכדאי לדעת אם את מגיעה רק ליום אחד: קיים כרטיס הופר שמאפשר לקפוץ בין שני הפארקים, מומלץ כי בשניהם יש מתקנים ממש שווים, חלקם בלעדיים לפארק, ולא ניתן למצוא אותם בפארקים אחרים של דיסני. עוד כדאי לזכור שיש ימים שבהם הפארק פתוח יותר שעות ופחות שעות, אבל מצד שני כשהפארק פתוח יותר שעות - יש מצב שמדובר בימים עמוסים יותר מבחינת כמות המבקרים, הצפיפות ומשך התורים.
      ממליצה בחום לרכוש תוכנה שנקראית RIDEMAX, שמאפשרת לך לסמן את המתקנים שאת רוצה לרכב עליהם ויוצרת לוח זמני אופטימלי, כדי שהתורים יהיו כמה שיותר קצרים, בהתאם לסטטיסטיקות. לגבי המתקנים - באתר הרשמי יש פירוט של כל האתרים שיש בפארקים. אפשר לחפש אותם ביוטיוב כדי להבין בדיוק במה מדובר.
      המתקנים המומלצים לדעתי, הם ה Radiator Springs Racers וה- מזחלות מטרהורן - כל אחד מהם שרק כל אחד מהם נמצא בדיסני הקפלאסי והשני באדוונצ'ר. אז לשיקולכן. אני אוהבת גם את טירת הרפאים, ספלאש מאונטיין וכמובן את כל המתקנים החשוכים. אני באופן אישי פחות אוהבת מתקנים מפחידים. הייתי עם כרטיס הופר עם 3 ימים ולא הספקתי את כל מה שרציתי, כי היו גם מופעים ודמויות ומתקדנים כיפים נוספים. לכן תכנון מראש מומלץ ממש.

      Delete
  3. אוקיי עזרת לי מאוד !! תודה רבה לך:)

    ReplyDelete