פוסטיול - יום 6: מבלים עם הנסיכות של דיסנילנד וחוגגים את האלווין



חזרנו אתמול למלון בשעה 22:00 בלילה, ומיהרנו ללכת לישון כי מחר הולך להיות יום מרגש, כייפי וארוך במיוחד, בתקווה שהוא יהיה פחות לחוץ מהיום. מחר אנחנו הולכים לבלות את רוב היום בדיסנילנד, כשגולת הכותרת הוא מופע ליל כל הקדושים, או באנגלית מדוברת - האלווין!




עם הנץ החמה קמנו, התלבשנו, אכלנו ארוחת בוקר מהירה במוטל, שכללה בעיקר שתייה חמה ומאפין טרי. אני בחרתי במאפין בטעם שוקו צ'יפס ובובי בחר במאפין בטעם בלוברי. כשסיימנו, מלאי אנרגיה וטעונים באדרנלין, פצחנו בהליכה נמרצת לכיוון דיסנילנד. למרות שזו כבר הטיול הרביעי באחד הפארקים של דיסני, ההתלהבות מכל פרט ופרט עדיין קיימת, ואולי אפילו יותר, כי הציפייה היא גבוהה מאוד, ויש לאיפה "ליפול".

בכל מקרה, אהבתי שאפילו פנסי הרחוב בדרך מהמלון לפארק היו מעוטרים בסגנון מיקי מאוס, הסמל הכי מזוהה כנראה עם הפארקים:



את היום פתחנו במשהו שטרם יצא לי להתנסות בו - נסיעה ברכב שמעוצב בסגנון שנות ה- 20 (disneyland vehicles) משער הכניסה ועד הארמון של היפיפיה הנרדמת. זו היתה נסיעה קצרה, אך כייפית במיוחד, מאחר ורק אני, בובי והנהגת היינו ברכב, אז יכולנו לנסוע בלי שום הפרעה מעיקה.

לאחר מכן המשכנו לכיוון הטירה המכושפת (
haunted mansion), שהציעה מסע מיוחד לרגל ליל כל הקדושים. אני כל כך אוהבת את המתקן הזה! חלק מהדמויות המרכזיות באטרקציה הם אלה שמוכרים מהסרט "סיוט בחג המולד".הייתי יכולה לעלות עליו שוב ושוב, והוא לא היה נמאס עליו. הוא אמור להיות סוג של מפחיד, אבל מפחיד בצורה מגניבה וקולית, כזו שרוב הילדים אמורים לאהוב. לכבוד החג קישטו את האחוזה בקישוטים מיוחדים ויפים בעיניי, שהזכירו לי את סגנון הסרטים של אחד הבמאים האהובים עליי, טים ברטון, שחתום בין היתר גם על "חתונת רפאים".





משם המשכתי לספלאש מאונטיין (Splash Mountain) או בעברית - הר הרסס. על המתקן עליתי לבד, כי בובי פוחד ממתקנים שיש בהם נפילות דרסטיות, ובמתקן הזה בהחלט יש אחת. אני לא יודעת איך, אבל כשהייתי בפארק שבאורלנדו, קיבלתי אומץ ועליתי על זה, וכל כך נהניתי - שהיה לי ברור שאני אעלה עליו גם הפעם, למרות שהפעם הנפילה היא גבוהה יותר  - מגובה של  804 מטרים. ומאחר ורק אני תכננתי לעלות עליו, הלכתי לתור של ה- single riders, כך שהמתנתי בתור אולי 10 דקות ולא יותר . 

בספלאש מאונטיין עולים על סירה שמעוצבת כבול עץ, במסלול שמעלה על הסירה על ראש הר, כשהשיא הוא בנפילה הכייפית, שמתיזה מים לכל עבר, והיא לא באמת מפחידה, כי היא לא מאוד ארוכה. במהלך השיט עוברים דרך סצנות שלקוחות מתוך סרט של דיסני שמעולם לא ראיתי שקוראים לו "שירת הדרום". אחד השירים הכי מפורסמים שמתנגנים תוך כדי הנסיעה במתקן הוא Zip-A-Dee-Doo-Dah - שיר שדי נשאר לי תקוע בראש עד עצם היום הזה...



בובי הצליח לתעד אותי בזמן הנפילה של הסירה שלי:




בצמוד לספלאש מאונטיין בארץ "החיות הקטנות" (Critter Country) יש את המתקן של פו הדב - מתקן חמוד מאוד שמתאים לילדים. קיימים בפארק מתקנים רבים שמבוססים על אותו רעיון כמו המתקן של פו הדוב, אבל לכל אחד יש את העלילה והגיבורים שלו - פיטר פן, שלגיה, פינוקיו ועוד.



משם המשכתי לרכבת ההרים שנקראת "רכבת הר הרעם הגדול" (Big Thunder Mountain Railroad), ושוב עליתי לבד. רכבת הרים מאוד כייפית, החגה סביב הר באזור שמזכיר את המערב הפרוע ומדבריות נבאדה. אין לה לופים, ולכן היא מתאימה גם למי שאינו חובב גדול של רכבות הרים. הפעם לא היה תור נפרד לנוסעים יחידים, אבל בגלל שהשעה היתה מוקדמת יחסית, התור הכללי היה קצר יחסית. ברמת העיקרון יש למתקן אפשרות של FASTPASS, אז אם יש תור של יותר מחצי שעה, אולי כדאי שתשקלו להשתמש בו. 





אחר כך במשך 3 שעות כל מה שעשיתי זה להצטלם עם דמויות כמו ילדה קטנה. יש אוהל גדול שבו הנסיכות אמורות להתחלף מדי פעם, ולמעה אין לדעת את מי נפגוש. אנחנו פגשנו את שלגיה, סינדרלה ובל. 

אחת הדמויות שהבנתי שדי נדיר להצטלם איתה היא מרידה מהסרט "אמיצה". באפליקציה של דיסני היה כתוב שהיא אמורה להיות בעמדה שלה בשעה מסוימת, ועמדנו שם בסבלנות אפילו לפני הזמן, אלא שהזמן הגיע והיא עדיין איננה. אמרו לנו שהיא תגיע בעוד חצי שעה, אז בינתיים הלכנו למקום אחר, ועל הדרך הצטלמתי עם אורורה, הנסיכה עם הפרעות השינה:



וגם פגשנו בדרך את בת הים הקטנה, אריאל - הנסיכה שאני הכי אוהבת, שבדיוק סיימה משמרת בעמדת הצילומים שלה:



זה היה מאוד מבאס, והיו גם ילדים בתור שממש היו כבר חסרי סבלנות. אחד ההורים תפס אומץ ושאל את אחד העובדים בפארק, מה קורה ולמה היא לא מגיעה, והוא ענה שהיא פשוט לא מסתדרת עם השיער שלה הבוקר, וחשוב לה שהוא יראה מושלם, בשביל האורחים שלה. עוד הוא הוסיף שאם נחכה בסבלנות, יכול להיות שבינתיים רפונזל תגיע. ואכן, כעבור כמה דקות, הנסיכה עם השיער הכי ארוך יצאה:





בסופו של דברף השיער של מרידה הסתדר והצטלמתי איתה. לדעתי זו היתה אותה שחקנית שאיתה הצטלמתי מקודם כרפונזל. מה דעתכם?




כשהשעון הראה 12:00 המשכנו עם לוח הזמנים שתיכננו מראש בעזרת ה- RIDEMAX, לארוחת צהריים - שכללה המברוגר וצ'יפס במסעדה שממש ליד המתקן של פינוקיו. על הדרך גם עלינו על המתקן, כי היה כתוב שאין המתנה בכלל.




לאחר מכן המשכנו לפארק הסמוך, דיסנילנד קליפורניה אדוונצ'ר או בקיצור - DCA.


מיהרנו להגיע לראות למופע של FIVE & DIME עם גופי, ובסוך הקדמנו קצת, אז חיכינו בסבלנות. אני מאוד אוהבת מוזיקה ג'אז והזמרת של הלהקה היתה נפלאה. זה היה מופע רחוב קצר יחסית. לדעתי לא יודעת מ- 10 דקות, אבל בהחלט נהניתי ממנו.




משם המשכנו ל- CARSLAND כדי לראות את המופע של DJ's Dance 'n Drive המבוסס על קטע מתוך הסרט מכוניות - שהקדישו לו אזור שלם ב- DCA, שהחלטנו להקדיש לו זמן ביום אחר. אני מאוד אוהבת את האזור הזה בפארק, למראות שיצא לי לראות את הסרט לראשונה רק בטיסת החזור. קארסלנד מאופיינת במעין סטייל של שנות ה- 60, וודסקטוקי וגרובי. הבנות שרקדו במופע, היו לבושות כמו מלצריות בדיינר, והתנהגנה מוזיקה טובה, והיו הרבה ריקודים מגניבים האופייניים לתקופה. גם מופע הרחוב הזה היה קצר יחסית. 


ברמת העיקרון היינו אמורים להמשיך לפגישה עם אנה ואלזה, אבל בגלל שהיה תור ענקי, החלטנו לחזור ביום אחר. במקום זה, פגשנו במקרה את סאלי ממפלצות בע"מ:




לאחר מכן המשכנו לעוד מופע רחוב קצר שנקרא Red Car Trolley News Boys - הבנתי שהמופע הזה היה אמור להיות עם מיקי מאוס, אבל מקום מה הוא לא הופיע, והמופע היה די מאכזב בגלל זה.



לאחר מכן הלכנו ל - Tiki Juice Bar כדי ליהנות מ- Dole Whip, קינוח קריר בטעם אננס, בזמן שאנחנו צופים במופע שב- Enchanted Tiki Room, שגם בו מתנגן שיר מדבק ה- Tiki Room.




זה מופע קצת לא ברור מבחינתי ולדעתי מתאים בעיקר לילדים קטנים. מה שכן, אהבתי מאוד את העיצוב של המקום והאזור שלו - לרגע הרגשתי שאני בהוואי או באיזה אי פולינזי.

לאחר מכן הלכנו ל- Jungle Cruise, שבו שטים עם מדריך בסירה, שלאורך הדרך מספר עובדות היסטוריות על נהרות וג'ונגלים באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה ומתבל אותם בבדיחות משעשעות. זה בהחלט מתקן נחמד ומומלץ לכל הגילאים.



רצינו להמשיך לאחד המתקנים האהובים עלינו - המתקן של שודדי הקריביים, אלא שהוא היה סגור. ולמעשה, כל הפארק התחיל להיסגר. השעה היתה 17:00, 60 דקות לפני שמסיבת החג אמורה להתחיל.

בניגוד למה שחשבתי שיקרה, הפארק הרגיש מאוד עמוס, במקום שהוא יתרוקן. מתקנים ומסעדות סגרו את שעריהם כדי לגרום לכל מי שאין לו כרטיס למסיבה, לעזוב את דיסנילנד, או לפחות לעבור לפארק השני, שנשאר פתוח לכל מי שרוצה, ושיכול להרשות לעצמו.

אנחנו בינתיים הלכנו להצטלם שוב, הפעם עם נסיכות אחרות. היו שתי זוגות של נסיכות: אריאל ויסמין (מהסרט "אלאדין), שלגיה ומולאן או סינדרלה וטיאנה (מהסרט "הנסיכה והצפרדע"). הפעם היה ניתן להצטלם בכל פעם רק עם שתי נסיכות יחד, אבל לא עם שלושת הזוגות של הנסיכות, אלא אם כן רוצים לעמוד שוב בתור. אלא שהפעם התור היה יחסית קצר, וזה לא שהיה משהו אחר לעשות (לפחות למיטב ידיעתנו), אז עמדנו בתור 3 פעמים:






יצאנו מהפארק כדי להיכנס אליו מחדש, הפעם כאורחים של המסיבה. השומרים שמו לנו 
על היד צמיד ממותג בצבע צהוב זוהר, וגם קיבלנו מפה חדשה שמראה מהן האטרקציות והמופעים ואיפה הם ממוקמים בדיוק, והכי חשוב - שקיות ממותגות של המסיבה. בשביל מה שקיות? אז היה מעין "שביל ממתקים", מעין עמדות של "ממתק או ברדק" (treat or trick)' שבהן אנשים עמדו בתור כדי שימלאו להם את השקיות בכל טוב: סוכריות, שוקולדים, חטיפים מלוחים וגם גזרים.  

למרות השוגר ראש מהממתקים, הפארק היה מאוד מאוד צפוף ועמוס, וכבר לא היה מאוד נעים להסתובב בו, עדיין ניסינו לתפוס כמה מופעים, אכלנו ארוחת ערב, ראינו שוב את המופע של פיינט דה נייט (שאיכזב אותי כיוון שהוא נראה זהה לחלוטין למה שראינו בערב הקודם), וחתמנו את הערב לאחר מופע הזיקוקים, שהוא כן הותאם לחג.

והנה סרטון שערכתי שבו תוכלו לראות את כל מה שסיפרתי לכם:


No comments