פוסט טיול - יום 8: יום אחרון וקסום בדיסנילנד קליפורניה



את כל ה-מתקנים הקלאסיים והשווים השארנו במיוחד ליום האחרון שלנו, כדי שיישאר טעם של עוד ושנדע ש"הלכנו על בטוח". אז מהארמון של היפיפיה הנרדמת אי אפשר להתחמק. תמיד רואים אותו, וכמעט תמיד צריך לעבור דרכו במהלך אחד הימים, כדי להגיע לכל המתקנים והמופעים שבאזור המרכזי של הפארק - פנטזילנד. אבל אחריו, ייתכן ותמצאו את עצמכן ממש מתלבטות לאיזו אטרקציה ללכת.






אחת האטרקציות הכי מבוקשות שיש היא זו של פיטר פן. כן, למרות שיש עוד טריליון אטרקציות בפארק שמזכירות את הסגנון של המתקן הזה, התור שלהן מחוויר לעומת התור שיש לפיטר פן. יש לי כמה וכמה תיאוריות בנוגע לזה. אולי בגלל שזה המתקן הראשון שרואים ישר כשנכנסים דרך הארמון המפורסם לפארק. אולי זה בגלל שזה מתקן עם דמויות שאהובות גם על בנים וגם על בנות במידה שווה יחסית, וכמובן גם על ההורים. מה שבטוח, שאם אתן מתכננות לעלות על המתקן הזה, אתן חייבות להגיע לשם מוקדם ככל האפשר. אחרת תעמדו בתור במשך שעתיים ולפעמים גם יותר. 


הקרוניות במתקן של פיטר פן, המעוצבות כסירות פירטים שמתאימים לעד 3 אנשים, עולות ויורדות, ויוצרות תחושת ריחוף ומעניקות תחושה כאילו באמת עפים מעל לונדון, דרך סצנות שונות שמופיעות בסרט.

משם המשכנו למתקן נוסף בעל רעיון דומה: Mr. Toad's Wild Ride, או בעברית - הנסיעה הפרועה של מר קרפד. מר קרפד, הוא דמות מהספר "הרוח בערבי הנחל". הא נוהג במכונית הראשונה שלו והנוסעים מצטרפים אליו לנסיעה, שחולפת בין סצנות שונות. התור למתקן למיטב הבנתי בדרך כלל ריק, למרות שהמתקן צמוד לזה של פיטר פן. כנראה כי מדובר בדמויות פחות מוכרות.

המתקן של דמבו הפעיל המעופף גם הוא עמוס. כנראה בגלל שהוא מתאים לפעוטות, ושוב מדובר במתקן קלאסי המבוסס על דמות אהובה. הקרוניות מעוצבות כמו הפיל בעל האוזניים הענקיות, ויש בהן מוט שמאפשר להעלות ולהוריד את הקרונית. קצת לפני העלייה למתקן חברי הצוות שואלים כמה אתם, ונותנים לכם פתק עם ציור של נוצה, שעליו כתוב מספר הרוכבים שאמרתם.



כשהייתי קטנה, תאמינו או לא, דמבו הפיל המעופף היה ה-סרט הכי אהוב עליי, וליד הקרוסלה שלו ראיתי שיש את הרכבת המפורסמת מהסרט, Casey Jr. Circus Train. למרות שהיא מיועדת לילדים, הייתי פשוט חייבת לעלות עליה ולהתענג על השיר שאני כל כך אוהבת מהסרט. הרכבת של קייסי בכלל לא מפחידה, ומתאימה לקטנטנים. הנסיעה היא רגועה ושלווה, באזור שבו ניתן להשקיף על מבנים מיניאטוריים שכיכבו בסרטי דיסני המצוירים. 

עוד מתקן לילדים שהחלטנו לעלות עליו היה Storybook Land Canal Boats, שמספק אפילו מבט קרוב יותר על המבנים האלה. מדובר למעשה בסירות ששטות בשלווה במסלול עם תעלות שחולף על פני על המבנים. את הסירה מפעיל אחד מחברי הצוות של דיסנילנד, שגם נותן קצת רקע והסברים על המבנים.



באופן כללי אפשר להגיד שהאזור של פנטזילנד מאוד עמוס, ובמתקנים הקלאסיים אין ממש מנוס מלעמוד בתור. אין תור לרוכבים בודדים או פאסטפאס. אבל זה עדיין שווה את זה, לדעתי. מצד שני - החלטנו לדלג על חלק מהמתקנים שחוזרים על הרעיון של פיטר פן, כמו המתקן של שלגיה ופינוקיו, כדי לעמוד בלו"ז של RIDEMAX ולהספיק את מתקנים ומופעים עוד יותר שווים. 

החלטנו לא לוותר על המתקן של אליס, כי הבנתי שזה אזור שגם אפשר לפגוש דמויות מוכרות ולהצטלם איתם, ואכן פגשנו את אליס והכובען המטורף, את מלכת הלבבות ואפילו את פיטר פן, וגם לא פספסנו את האטרקציה.




משם המשכנו למיקי'ס טונטאון - ארץ המצוירים של מיקי. יש שם כל מיני מבנים שבהם ניתן להצטלם עם מיקי מאוס, מיני מאוס, גופי ופלוטו, אבל מאחר וכבר הצטלמתי איתם באורלנדו, החלטתי הפעם לוותר ולהתמקד במתקנים. האזור הזה גם כן מתאים יותר לילדים, אך יש בו שני מתקנים שגם מבוגרים יוכלו ליהנות בהם: הראשונה היא רכבת ההרים  Gadget's Go Coaster - רכבת הרים שהנסיעה בה קצרה יחסית, אך עם שיפועים ופיתולים כיפיים. בדרך כלל אין בה הרבה אנשים בתור.

המתקן השני הוא מתקן גם בעל אותה פואנטה כמו של פיטר פן - Roger Rabbit's Car Toon Spin -  נסיעה נחמדה בקרונית, דרך סצנות מתוך הסרט של רוג'ר ראביט. משום מה המתקן הזה גם יחסית עמוס, אולי בגלל שהמבוגרים עולים עליו בזמן שהילדים עומדים בתור כדי להצטלם עם מיקי מאוס וחבריו.


משם המשכנו לאחד המתקנים הכי מפורסמים, מוכרים וקיטשיים שיש בפארק של דיסני - It's a Small World – שיר הנושא של האטרקציה תורגם לאינספור שפות, כולל לעברית, אם לא מספיק שהוא מתנגן בלופ בלתי סופי בזמן שממתינים בתור, ואחרי שתעלו על הסירה ושתסיימו את המסלול, אני די בטוחה שהשיר הזה יישאר לכם תקוע בראש לפחות עד סוף היום.  השיט נמשך יחסית הרבה - כרבע שעה, ועובר דרך במות שעליהן רוקדות וזזות בובות חמודות וצבעוניות, עם תלבושות מסורתיות. נחמד, תמים ושמאלצי בטירוף. אם אתם באים אבל עם ילדים - הם ממש יהנו.


לאחר ששרדנו את האטרקציה הזו, הגיע הזמן לחזור למציאות. ומה יותר כיף מלחזור למציאות במזחלת שמטפסת על הר, בזמן שמפלצת ביגפוט מאיימת על חיי? שוב קיבלתי אומץ להתמודד עם הפחד, והחלטתי שאני עולה על מזחלות השלג של המאטרהורן (Matterhorn Bobsleds) – מתקן שנחשב בדיסנילנד ככזה שמשתייך לקטגוריית ה"אקסטרים". בובי חשש והחליט להישאר על קרקע יציבה, אז יכולתי לשמחתי להשתמש בתור של הרוכבים היחידים.


לא עוברת דקה ואני כבר יושבת במזחלת שלג, מנסה לפענח איך לחבר את החגורה. אלא שהקרון מתחיל לנסוע. חשבתי שהנה מתחילים ואני צורחת "מיי בלט! החגורה שלי!"  מסתבר שרק התקדמנו קצת, כדי לעבור דרך חבר צוות שבודק שכולם חגורים. איזה מזל... ואז זה התחיל. עברנו דרך מנהרות ועיקולים במורדות המאטרהורן השוויצרי, בזמן שהיטי מפתיעה אותנו מדי פעם, בפניות ובסיבובים. גאד, זה היה כייייייייייייף. אין ספק שאם היה לי עוד זמן, הייתי עולה על זה שוב.

הצוללת של מחפשים את נימו היא מתקן יחסית חדש ומדהים בעיניי. נכנסים לצוללת אמיתית, בתוך בריכה עצומה. בבריכה יש אלמוגים מפלסטיק וצמחים שמלאכותיים, שבעצם הכול נראה מאוד אמיתי ואמין. משתתפים בהרפתקאה כצוללנים במשימה, ובמהלך הדרך מוקרנים בתוך המים סצינות מתוך הסרט "מחפשים את נימו", שבקרוב אמור לצאת סרט ההמשך שלו כשהפעם הדגש יהיה על הדגה המקסימה והשכחנית - דורי.


קנינו צהריים ואכלנו את הארוחה שלנו בזמו שצפינו במופע של Mickey and the Magical Map Show מופע מלא בשירים וריקודים עם מיקי מאוס וחברים. בין היתר הופיעו בו הנסיכות רפונזל, טיאנה ("הנסיכה והצפרדע"), מולאן, פוקהנטס וגם סטיץ' ועוד דמויות שכבר לא הכרתי. 





ואם זה לא מספיק למופע אחד, ברור שמשם המשכנו למצעד של מיקי - Mickey's Soundsational Parade, שבו ראינו עוד דמויות, אבל הכי שמחתי לראות שראיתי את טינקרבל, כי לא הספקתי לבקר אותה בבית הפיות...


אבל הבמה הכי מושקעת לדעתי היתה של מרי פופינס, שדהרה אחריה בסוס של קרוסלה.


בחלק הבא של היום כנראה כל כך נהניתי, ששכחתי לצלם. 

לאחר המצעד החלטנו שהגיע הזמן לחזור למתקנים וישר הלכנו לכיכר ניו  אורלינס, כדי להספיק לעלות על המתקן שאנחנו הכי אוהבים, של שודדי הקאריביים (Pirates of the Caribbean), שנחשב לסופר פופלרי בפארק. פשוט עולים על סירה, ושטים בנהר תת קרקעי, שבמהלכו חולפים על פני סצנות מהסרט שודדי הקאריביים, עם עיצובים מרהיבים ואפקטים מיוחדים. רגוע יחסית, אבל עשוי להפחיד ילדים קטנים. יש בו גם "נפילה" קטנה של הסירה מאזור גבוה יותר לנמוך, אבל זה כיף!

משם חזרנו לארץ העתיד כדי לעלות על המתקן של סטאר טורס, אבל ראינו שיש תור, אז הוצאנו פארט פאס. בינתיים הספקנו לעלות על המתקן של באז לייטייר אסטרו בלאסטרס (Buzz Lightyear Astro Blasters) - עולים על קרונית ששוב מעוצבות בסגנון "צעצוע של סיפור" של ארבעה הנוסעים, כשלכל אחד יש אקדח לייזר. תוך כדי הנסיעה, צריך לנסות ולפגוע במטרות שונות שמופיעות לאורך המסלול. מתקן מומלץ ביותר. 

עלינו גם על האסטרו אורביטור ( Astro Orbitor) דקה וחצי של סיבובים בקרוניות זוגיות מתוך עמוד קרוסלה. ניתן לשלוט בגובה הקרונית (מזכיר את המתקן של דמבו, רק בהשראת החלל). היה לנו עוד זמן "להרוג", אז המשכנו גם למירוץ המכוניות אוטופיה (Autopia) – מזכיר קצת קארטינג. יש מוכנית לכל זוג, כשאחד בקונטרול על ההגה. המסלול יחסית ארוך, ובתור מישהי שאין לה רישיון נהיגה, התלהבתי שיש לי את האפשרות לדמיין לרגע כאילו כן יש לי.
סופסוף הגיע השעה שאנחנו יכולים לחזור לסטאר טורס (STAR TOURS), מעין סימולטור שבו המושבים זזים בהתאם למה שמוקרן על המסך - והפעם מסלול בהשראת סטאר וורס. אני תוהה עם המתקן הזה יישאר פה או יעבור לאזור החדש שפותחים בקרוב, שכולו מוקדש למלחמת הכוכבים.

בסיום החוויה הזו, פסענו לכיוון הרחוב הראשי של הפארק כדי שיכינו לנו דיוקן צלליות שלנו ב- Silhouettle Studio. ממה שראיתי ביוטיוב, התוצאה שאמורה לצאת היא מדהימה ממש, אבל אני חושבת שמה שיצרו בשבילנו, לא עמד בציפיות ובטח שלא מצדיק 40 $, מה דעתכן?


השמיים הראו שתכף מגיעה השקיעה, ומיהרנו לחזור לקארסלנד שב- DCA. אמור להתרחש שם טקס מיוחד שבו משמיעים את אחד השירים שאני אוהבת (הוא נקרא [sh boom [life can be dream) , בזמן שאט-אט מדליקים פנסי ניאון במגוון צבעים ויוצרים מראה מושלם לאזור, שכולו מעוצב בסגנון רטרו של שנותה השישים. חבל שאני לא יכולה לשים את השיר בסרטון שהכנתי, פשוט יוטיוב לא נותן לי בגלל עניין של זכויות יוצרים....

הספקתי לעלות על רכבת ההרים של גופי (Goofy's Sky School) - רכבת הרים סופר מפותלת עם פניות חדות, עצירות פתאומיות ותחושה של "קירטוע", כי היא כאילו אמור לדמות מצב שבו גופי אמור ללמוס טיס משום מה. בכל אופן, שמשהו בה פשוט גרם לי להתפקע מצחוק ולהיכנס ל"מצב כפית". 

בצעדים נמרצים אחרונים המשכנו למתקן של אריאל בת הים הקטנה (The Little Mermaid - Ariel's Undersea Adventure) וכן, למרות שהמתקן הזה ממש דומה לראשון שעלינו עליו, לא יכולתי לוותר עליו. בכל זאת - זו אריאל! הנסיכה שאני הכי אוהבת! וכן, המתקן היה לא פחות ממופלא, ועוד יותר כיף - לא היה תור אליו. אז כדאי לא להרים ידיים.


החשיכה כבר ירדנו על דיסני קליפורניה אדוונצ'ר ואנחנו הלכנו למסיבה. כן, היתה ממש במה שעליה הופיעה להקה שנראית MAD T PARTY. מעבר לזה שהיא היתה ממש אבל ממש מצוינת, נתנה הופעה אנרגטית וסוחפת, ושרה קאברים לשירים מוכרים שאני ממש אוהבת, התלבושות שלה ממש מצאו חן בעיניי. נראה שהן עוצבו בהשראת הסרט "אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון, ולא של הסרט המצויר. זאת אומרת, היה בהם משהו טיפה אפל ומגניב. הופעה ממש שווה, וממש הצטערתי שלא סגרנו איתה את הערב, והמשכנו למופע אחר.

באמת שמשום מה, כשהכנתי את התוכנית שלנו, חשבתי שלשיר קריוקי ב- 20:00 בערב זה יהיה סיום טוב לביקור בדיסנילנד. מפה לשם מצאנו את עצמנו יושבים בתיאטרון שבו המחיזו את המופע של פרוזן שנקרא For the First Time in Forever: A Frozen Sing-Along Celebration,  שבו הורים וילדים שרים בגרון ניחר את מיטב הלהיטים של הסרט. לנו זה הרגיש מדי ילדותי, כאילו נקלענו לשעת סיפור, או משהו. ואולי סתם היינו כבר עייפים ומותשים.




עשינו את הדרך בחזרה למלון בשארית כוחותינו, נהנים מהזיקוקים האחרונים של דיסנילנד ברקע, מבטיחים לעצמנו שאנחנו עוד נחזור לפה יום אחד. אבל מחר - שבת מנוחה. וזה הזמן לנוח כל הדרך ל- LA.

והנה סרטון שמסכם את היום הזה:



No comments