בואי לטייל איתי בחורף באילת!

קרדיט לתמונה לעדי גור אריה

כשהוזמנתי לפני כמה שבועות לסיור באילת, בהתחלה חשבתי לא לבוא. כי בכל זאת - זו כולה אילת ועוד בחורף... אבל אני אוהבת הפתעות, והבטיחו להראות ולהוכיח לי שיש חדש תחת השמש, אז החלטתי לבוא, לנסות ולראות. אז האם הצליחו לשנות את דעתי את אילת? כל הפרטים בפוסט.




בשבוע האחרון לקחתי פסק זמן מהעבודה שלי, והגעתי לסיור של בלוגרים ומובילי דעה ברשת באילת. 

אבל לפני שאני אתחיל לספר על חוויות מהטיול עצמו, אני מרגישה חובה לציין 2 דברים מרכזיים, שנוגעים למי שאני: הדבר הראשון הוא שהגעתי לסיור עם לא מעט חששות, ולא רק כי מדובר באילת שסובלת מסטיגמות שליליות ומתדמית בעייתית. בשבילי זה היה קצת אובר-וולמינג עצם הסיטואציה הזו של להיכנס לתוך קבוצה של אנשים שהם בשבילי זרים גמורים, לבד לחלוטין, כשאני באופי שלי טיפוס קצת מופנם (שלא להגיד ביישנית). 

אבל החלטתי להתמודד עם הפחד, ולבלות 36 שעות באילת עם 16 אנשים שאני לא מכירה, וכולם סופר מוכשרים ומדהימים מבחינת יכולות הכתיבה, הצילום והכישורים החברתיים וכולם נראים כל כך יפים ונכונים... 

האמת היא שהיה לי קשה לי להבין מה גרם למשרד לכלול גם אותי בתוך הרשימה הזו. הרגשתי ממש לא קשורה. אבל בהמשך - אחרי שחזרתי לביתי - האסימון נפל. מה למדתי על עצמי? סבלנות. עוד קצת ואספר.


קרדיט לתמונה לליאת אגסי
הדבר השני הוא שחשבתי שהגיע הזמן להתמודד איתו הוא הרצון שלי ללמוד לשחרר. מי שמכיר אותי יודע שאני פריק קונטרול, חייבת שתהיה ביד שלי כל האינפורמציה כדי שאני אוכל לקבל החלטות, צריכה שהכול יהיה מושלם. אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי, ומתאכזבת מאוד שאני לא מצליחה לעשות דברים כמו שאני מתכננת שהם יהיו. אני שונאת להרגיש שאין לי שליטה.

בכל מקרה - יומיים לפני הסיור קיבלתי את התוכניה, וראיתי שיש לי הזדמנות לצלול. ממש שמחתי והתלהבתי. חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה ללמוד לשחרר, ובאמת שחשבתי שאני גם אקבל חיזוק חיובי, כי הרי מתחת למים יש כל כך הרבה דברים יפים, שקט, שלווה... זה חייב לעשות לי טוב, וללמד אותי שזה בסדר מדי פעם טו לט איט גו. האם הצלחתי להתגבר על הפחד הזה? עוד כמה שורות נגיע לזה.


אני שנייה עוצרת כי הפוסט יצא לי קצת ארוך, אז אם אין לך סבלנות, אפשר פשוט לצפות בסרטון:


החוף של מוש - מקום מוש!

נחזור לנקודת ההתחלה של הטיול. אחרי טיסה בשעה 08:00 בבוקר בחברת ישראייר, אספו אותנו במיניבוס ולקחו אותנו לארוחת בוקר בחוף של מוש, בבעלותו של הזמר מוש בן ארי. זהו חוף מבודד ומושקע, בחוף הדקל הדרומי,עם אווירת שאנטי שמזכירה את החופים של תאילנד (או לפחות את החופים של סיני בימם היפים). במקום יש זולות לרביצה, נדנדות, בר ומוזיקה שלווה. הוא הזכיר לי את המקומות שאליהם נוסעים בריאליטי של "הישרדות". מסתבר שהוא גם אחד המקומות האהובים על הסלבריטאים שלנו. במהלך הביקור שלי הבחנתי באלי פיניש ובפוליאקובים, וממה שאני מבינה לעתים קרובות אומנים מגיעים כדי להופיע שם, וגם בשביל פשוט לנפוש. 

התיישבנו על כריות ליד שולחן נמוך, יחד עם המארחים שלנו - יוסי חן, מנכ"ל תאגיד התיירות העירוני באילת, ליאת אגסי מנהלת השיווק של העיר וירדן גלרנטר שגם היא עובדת בתאגיד. הם סיפרו לנו על מה שהם מתכננים לנו לעשות בביקור הקצרצר שלנו. 


קרדיט לתמונה לאלי פרכטר
עשינו סבב שמות וכל אחד סיפר על מי הוא ומה הוא, ומה הוא חושב על אילת. אף אחד לא ניסה לייפות את האמת. וזה היה די זהה למה שאני חשבתי על אילת, וסביר להניח שזה גם מה שרוב האנשים חושבים עליה - שהיא משעממת, שאין מה לעשות בה, שהיא יקרה, שמי שמגיע אליה זה בעיקר ערסים, ושעדיף להימנע ממנה בכל מחיר.


קרדיט לתמונה ללליב
בכלל אילת זו עיר שאוהבים לשנוא. למרות שהיא עברה שינוי מטורף בשנים האחרונות ויש בה התפתחות מאוד יפה. בין היתר בגלל נושא התרבות. אמנם לא תמצאו באילת מופעים בסטנדרט של ברודווי או אוף ברודווי, אבל קודם כל יש את המופע של ישרוטל שנקרא WOW, שמדי כמה זמן משנה את הקונספט שלו. 

יצא לי להיות השנה במופע של וואו ספלאש, והוא ממש לא נופל באיכות שלו מהמופע "O" של סירק דה סוליי בווגאס: על הבמה יש בריכה שבה מבצעים להטוטנים ואקרובטים כל מיני תרגילים, ויש גם קטעים מדהימים נוספים בשילוב מים על הבמה, כמו למשל קטע אקרובטי על רקע סצנת הטביעה של טיטניק וקטע שמשלב ריקוד מתוך הסרט "שיר אשיר בגשם". המחיר של המופע לא יקר מאוד, בניגוד לווגאס. אני הייתי ממש נפעמת ממה שקורה על הבמה ויצאתי משם בפה פעור.

לא הרשו לצלם בזמן המופע, אז אני שמה כאן את הטריילר של המופע:



ואגב, אם את חובבת הצגות, כדאי שתדעי שבאילת יש בממוצע 2 הצגות רפטואר בשבוע, של התיאטראות המובילים בארץ, ובמחיר שהוא נמוך יותר ממה שהוא מוצע במרכז. כל זה בנוסף למופעים שמביאים המלונות עצמם במהלך השנה, של אמנים מהשורה הראשונה, מעומר אדם ואייל גולן ועד לשלום חנוך וריטה.



ויש עוד הרבה שינויים שעומדים על הפרק, למשל:

  • בעוד כחצי שנה שדה תעופה בינלאומי חדש עומד להיפתח במרחק של כ- 10 דקות נסיעה מאילת (השדה הקיים בעיר יסגר ועליו יקומו מלונות חדשים ומגורי יוקרה)
  • רק השבוע קראתי בעיתון שב- 2017 יתחילו לבנות פארק מים ענקי באילת, על חורבות הטקסס ראנץ'
  • הרכבת לאילת עברה התקדמות מאוד משמעותית, ובערך בעוד עשור תהיה אפשרות להגיע לאילת ברכבת
אין ספק שדברים טובים קורים והולכים לקרות בעיר.


הכי כדאי ללכת לאילת בחורף!
כשחושבים על זה לעומק - בעוד שביולי-אוגוסט העיר גדושה, עמוסה, צפופה והמחירים במלונות יקרים למדי, אילת משנה את פניה לחלוטין בחורף, והופכת למקום ביקור אלטרנטיבי ואטרקטיבי למדי, במיוחד עבור זוגות צעירים או חבר'ה שמעוניינים לנפוש במחיר שפוי בסופ"ש. מזג האוויר בה נעים, המשפחות והערסים נעלמים, ונוצרת בה הזדמנות ליהנות מקצת שלווה, וכל זה במרחק של שעה טיסה מתל אביב.






אפשר לפתוח כל עיתון ולראות שהמחירים עכשיו לא רק שפויים, אלא גם by far, הרבה יותר כדאיים אם משווים אותם מול אופציות אחרות בארץ ובחו"ל. באותו יום שהיינו באילת ראיתי מודעה של מלון ידוע בעיר, 2 לילות בסופ"ש + טיסות ב- 999 ש"ח. הרבה יותר משתלם מחו"ל וגם עוזרים לפרנס ישראלים!



לצלול או לא לצלול 
אחרי ששבענו מארוחת בוקר באווירת צ'יל אאוט, הגיע שעת ה- ש'. הגענו למועדון הצלילה של סנובה, שנושק לגבול מצריים. זהו מועדון קטן, אינטימי ורגוע, עם אווירה שלווה, וצוות מגניב של צוללנים עם לוק של גולשים קליפורניים מבוגרים. 


המועדון מציע צלילת היכרות בשיטת סנובה - כלומר הציוד של הצלילה לא על הגב, אלא נישא על גבי סירה, מה שמאפשר לצלול בקלילות עד לעומק של 6 מטרים. יש מדריך לכל שני אנשים, ואין צורך ברישיון צלילה. הפעילות מתבצעת ליד חוף המערות, שלפי מה שהבנתי זה אזור עם דגים רבים ואלמוגים יפים. 

קרדיט לתמונה ל - christinneclio
הצטרפתי לתדריך, אבל פתאום נורא נלחצתי. האמת שגם פתאום השתלט הצורך בסטריליות, כי לא כל כך אהבתי את הרעיון שהיו אנשים לפניי השתמשו באותה מסיכה וחליפה. אולי זה היה עוד תירוץ, אבל זה גרם לי לוותר על הרעיון.

כן, אני יודעת שילדים בני 7 עושים את זה, וזה מדהים. אבל הייתי עסוקה בפחד אחר שלי - חרדה חברתית. הפחד להתמודד עם פוביה אחרת והקושי לשחרר פשוט הציפו אותי, וכשראיתי שיש עוד בלוגרים שנשארים על הקרקע הבטוחה והיציבה על החוף, החלטתי שאצטרף אליהם. אם ארצה לצלול, אני אעשה את זה בהזדמנות אחרת. 



העניין הוא שהיה לי קשה לעמוד מאחורי ההחלטה הזו. כעסתי על עצמי. הרגשתי קרועה בין הרצונות שלי ומאוד מאוכזבת מעצמי. הסתכלתי על אנשים אחרים על החוף, והם נראו לי מאוד שלמים עם ההחלטה שלהם. קינאתי בהם מאוד באותו הרגע. 

ראיתי אנשים שגם התגברו על הפחד, וכן צללו ויצאו מאוד נלהבים לאחר החוויה. גם בהם קינאתי קצת, אבל מצד שני לאט לאט הבנתי כמה חשוב זה להישאר מי ומה שאני, להיות נאמנה לעקרונות שלי, ולעשות דברים כשאני רוצה באמת, ולא בגלל שזה בחינם או בגלל לחץ חברתי. את הרגשות השליליים החליפו רגשות של גאווה. כן, פתאום הייתי גאה בעצמי שהייתי מספיק מחוברת לעצמי, כדי לדעת עם מה אני מסוגלת להתמודד. כי כל המטרה בטיול הזה היא ליהנות ולכייף.

סוף - מבשלת בירה סוף הדרך
ממועדון הצלילה המשכנו למקום שנקרא המבשלה. 3 שותפים שילבו כוחות והקימו מבשלת בירה באזור התעשייה באילת שלאחרונה תופס תאוצת חדשנות ופיתוח. המקום מעוצב בסגנון בר אירופאי, ומציע בירה תוצרת בית (בירת סוף) עם 6 טעמים שונים. בתחילת הארוחה קיבלנו מגש טעימות, כדי לבחור מה להזמין.



אני בדרך כלל לא שותה אלכוהול. טעמתי את ששת הטעמים ובסופו של דבר בחרתי מבירת שיפון - בירה קלילה ומומלצת, והפופולרית מכולם. כדאי גם לנסות את "בלונד" - בירה בהירה עם גוג'י ברי או את "אמבר" - בירה ענברית עם סילאן, דבש וגינג'ר. לצד השתייה, הוגשו לנו מנות טאפסים טעימות. השירות היה אישי וחם, האווירה נעימה, והיו שם הרבה פריטים דקורטיביים שעוצבו ושהוכנו על ידי הצוות של המסעדה, למשל - מנורות שעשויות מבקבוקי בירה ריקים, שולחנות ממשטחי עץ ושילוב של פקקי בירה. מקסים ומיוחד.

שימי לב - המסעדה ללא כשרה, אך ממה שהבנתי הבירות כן, מאחר והמבשלה מאפשרת להזמין ארגזי בירות לחתונות ולאירועים, ולכן היה חשוב להם להפריד בין השניים כדי לקבל תעודת כשרות. אזור המבשלה הוא נפרד מאזור המסעדה.

מופע המזרקות של אילת - חוויה מהפנטת
אחד הדברים שמאוד אהבתי בווגאס זה את מופע המזרקות של הבלאג'יו, ועכשיו סיפרו לנו שיש משהו דומה ליד מתחם האיימקס שנסגר. כששמעתי שיש מזרקה מוזיקלית, חשבתי לעצמי שזה בטח יהיה די עלוב, אבל מסתבר שזו מזרקה די גדולה, ולמעשה היא הגדולה ביותר בארץ, ומזכירה קצת את המזרקות בפראג ובברצלונה. המים בוקעים לגובה של עד 30 מטר מ- 350 מתזי מים, מה שיוצר תצוגה מרשימה מאוד.



בארבעה ימים במהלך השבוע מתקיים מופע צבעוני, מושקע ומפתיע לטובה עם מוזיקה בכל מיני סגנונות, כך שכל אחד יכול להתחבר. אני וגם מבוגרים ממני התלהבנו מהמופע והמשכנו לדבר עליו הרבה אחרי שהוא נגמר. במשך רבע שעה עמדתי, נהניתי מהמוזיקה ומהצבעים, ומאיך שהמזרקה רוקדת בקצב. אגב, המופעים משתנים מבחינת השירים, כך שניתן להגיע למקום כמה פעמים וליהנות ממופעים שונים.

5th Avenue - רסטו בר בסגנון ניו יורקי
לאחר מופע המזרקות, הגענו לרסטו-בר שנקרא פיפת' אבניו מקום אלגנטי ושיקי, שמתאים לבילוי לילי שמציע בו גם אוכל טוב ואלכוהול משובח. המקום בנוי עם 5 מטבחים שונים ובר אחד,מעין שילוב של מסעדה-פאב-מועדון והוא הפך לאחד המקומות האהובים על אנשים שבאים מהמרכז.

קרדיט לתמונה לעדי גור אריה


נהנו ממגוון מנות שהוציאו לנו מהמטבח, כמו: כדורי ריזוטו, סלט קפרזה, שלישיית המבורגרים חריפים וצבעוניים, קוקטיילים מעניינים ואחלה קינוחים. בסיום קצת רקדנו והיה ממש נחמד.

קרדיט לתמונה ל- tanyashin
פלאג אין - כי הגיע הזמן להתחבר
את היום הראשון שלנו קינחו בצ'ייסרים על המיקרופון בפלאג אין באילת. הרשת הגיעה גם לטיילת הרודס בעיר הדרומית, ומציעה חוויית בילוי מהנה במתחם מוזיקה מעוצב עם חדרי קריוקי פרטיים. 

בכל חדר יש מעין טאבלט שדרכו בעצם ניתן לבחור את השירים, מתוך יותר מ- 35 אלף שירים בשפות שונות וגם במהלך הערב אפשר לשלוט על התאורה בחדר, על הווליום ועל כל הפרטים בעצם. ממש חדרים משוכללים וחוויית קריוקי אחרת מזו שאני מכירה ממקומות דומים במרכז. 

קרדיט לתמונה לעדי גור אריה
פינקו אותנו בנישנושים ויצאנו לתחרות בין קבוצות. היה ממש כיף ונחמד, למרות שלא יצא לי לבחור שיר ולשיר בעצמי, נהניתי להיות זמרת רקע :)

בוקר טוב במלון סוליי
מלון סוליי הוא מבחינתי אחד הדברים שהכי אהבתי בטיול. מדובר במלון בוטיק, שממוקם במיקום מרכזי, יחסית קרוב אל חוף הים, לטיילת, לפאבים ולמועדונים. המלון למעשה שינה את כל הבעלים וההנהלה שלו בשנת 2014 ועבר מהפך של ממש. זהו מלון צעיר, מעוצב ונעים, ברמה גבוהה למדי. בילינו בו לילה אחד.

קרדיט לתמונה ל- tanyashin

העיצוב עדכני ונעים בלובי, בחדרים ובחדר האוכל. בצמוד אליו קיימת מועדון בריאות וספא, בריכה חיצונית וחנייה. בסרטון שהכנתי אני מפרטת על כל מה שאהבתי בחדר.

 ארוחת הבוקר עשירה וטעימה וגם הגישו לנו תפריט פינוקים, שבו בעצם כל אחד מזמין מה שהוא רוצה, והצוות במטבח מכין לפי בקשה - מביצים לארוחת בוקר ועד לקינוחים מפתים. אפילו עמדת התה שלהם היתה מפנקת ומושקעת.

 קרדיט לתמונה ל- tanyashin

ממשיכים אל חוות הגמלים לטיול רייזרים
מהמלון יצאנו אל חוות הגמלים. המקום ממוקם בנחל שלמה, ומציע שלל חוויות למשפחות, לקבוצות, לזוגות וליחידים. הפעילויות השונות נמשכות משעה ועד חצי יום, על רקע ההרים היפים של אילת, בין מצוקים וואדיות.
רכיבה על גמלים. קרדיט לתמונה למאיה מ- Very big glassess
חובבי האדרנלין והאקסטרים מוזמנים לקפוץ לפארק החבלים אתגרי שכולל אומגות, טיפוס והליכה כל גשרי חבלים, ואלה שמחפשים אווירה מדברית יכולים לצאת לטיול על גמלים. אנחנו הוזמנו להתנסות בנהיגת שטח על רייזרים.

פארק חבלים. קרדיט לתמונה לאלי פרכטר

בכל רייזר יש מקום לעד 4 נוסעים. נסענו בשטח הצחיח והיפה, וזו היתה חוויה מהנה וכיפית, אם כי די מאובקת. לקחו אותנו לנקודת תצפית שהזכירה לי נופים מדבריים של ארצות הברית. עשינו כמה תמונות ואחרי כשעה חוויתית ועוצמתית - הגיע הזמן להירגע.




סתלבט על המים 
הדבר השני שהכי אהבתי בסיור הוא ריף הדולפינים. אמנם את הריף הכרתי וכבר יצא לי להיות בו, אבל לא ידעתי שבמקום יש גם מתחם דיסקרטי ואינטימי עם 3 ברכות מיוחדות (אחת עם חלוקי נחל, אחת עם רשת ואחת עם מי מלח) שבהן נערכים טיפולים בסגנון ווטסו (אם כי החוויה אינה למטרות טיפוליות או רפואיות, אלא בעיקר בשביל הכיף).

מתחם סתלבט על המים הוא כמו פיסת גן עדן. הכניסה אליו היא מתוך גן בוטני יפהפה, וכשנכנסים - לא מדברים, לא מצלמים, פשוט מקשיבים לפכפוכי המים, או נכנסים אל הבריכות ונהנים מהשקט ומהשלווה.

קרדיט לתמונה לדנה גונדה מריף הדולפינים באילת
בבריכות ראיתי את כולם צפים וקצת חששתי. אני לא יודעת לצוף וזה לא הרגיש כמו מקום ששוחים בו. ניגשה אליי מטפלת, ושאלה אותי אם אני מפחדת מהמים. ניסיתי לדבר בשקט, אבל במקום זה עניתי די בהיסטריה שאני מפחדת לטבוע. היא הבטיחה שתגן עליי ושהיא לא תתן לי לטבוע. היא עזרה לי לשים את הראש והרגליים על מצופים, ואז השיטה אותי במעין תנועות ריקוד על פני המים.

זה היה אחד הרגעים הקסומים בחיי. לתת למישהו לדאוג לך, להשתחרר מהפחד, לנשום, להיות. לשמוע את המוזיקה שמתחת למים ופשוט לצוף ולטעון מחדש את המצברים. חוויה מדהימה ומומלצת ביותר.

מאחר ואסור היה לצלם שם, אני מצרפת את הסרטון מתוך עמוד היוטיוב שלהם, כדי שתוכלי להתרשם:


אחרי הסתלבט ניגשנו למזח לראות את אחת המדריכות מסבירה על הדולפינים. באמת שאין מקומות אחרים בארץ לראות בהם דולפינים, וזו חיה כל כך אינטלגנטית ומקסימה, שהמקום הזה הוא בעיניי אתר שחייבים לבקר בו בכל פעם שמגיעים לאילת.

בריף הדולפינים חופשיים לחלוטין, ואינם תלויים בעובדי המקום. אמנם יש שעות האכלה, אך העובדים נותנים לדולפינים כמות מזערית, כדי שלא יאבדו את היכולת שלהם לצוד, ויהיו מסוגלים להתקיים בים בכוחות עצמם. העובדים לא מציעים להם דבר מלבד את עצמם, ועדיין נרקמו בינם לבין הדולפינים יחסים מיוחדים.

הייתי פשוט מרותקת ממה שהמדריכה סיפרה על אורח החיים של הדולפינים, ונדהמתי לראות את הקשר המיוחד בינה לבין הדולפינה ננה, שהפקירה בידה את זנבה, רק בשביל לקבל ליטופים, חום ואהבה.
אפשר לשחות ולצלול עם הדולפינים, אבל הצפייה בהם המזח היא חוויה מדהימה בפני עצמה.


בסיום הביקור התארחנו במסעדה של הריף, שהציעה לנו תפריט שכולל כל טוב, ואווירה נעימה על שפת הים. סיכמנו את הימים שבילינו בעיר, ואח"כ יכולנו להתפנות ולעשות קצת שופינג או לבקר במקומות אחרים בעיר, כפי יכולתנו.

אני קפצתי ל- ICE MALL כי רציתי לקנות בגדים לקראת החורף. הרשים אותי לראות את רחבת הקרח הענקית במרכז הקניון, שזה גרם לי להרגיש קצת כמו ברוקפלר סנטר בניו יורק, ששם אנשים נהנים מהחלקה על הקרח בחודשים האלה. בהחלט חוויה שיכולה להיות מאוד רומנטית, כשעל המגרש כמעט אין מחליקים וכל כולו אך ורק שלכם.

יש בקניון המון חנויות ומותגים מוכרים יותר ומוכרים פחות, אבל אני לא כל כך אוהבת לעשות שופינג בקניונים, אז העדפתי לעשות ספא דגים באקווה ספא - מכניסים את הרגליים לתוך בריכת דגים, שמשייפים בעדינות את הרגל ומותירים אותה חלקה ונעימה. הבחור בדוכן פינק אותי עם כל מכשירים שעושים מסאג' בגב וגם נתן לי מעין קסדה שמפעילה לחץ על הקרקפת ומעסה אותה וזה היה ממש מהנה ונעים.



ניצלתי את ההזדמנות וקפצתי לביקור זריז גם במצפה התת ימי. בסוף שנת 2014 הפארק חנך את בריכת הכרישים הגדולה במזרח התיכון, שמשתרעת על פני כמעט 600 מ"ר ומכילה כ-3 מיליון קוב של מי ים. בבריכה חיים בשלווה כ- 20 מיני כרישים ובעלי חיים ימיים נוספים, ביניהם גם עטלפי ים ודגים צבעוניים שהופכים את הביקור במקום לחוויה צבעונית שכאילו נלקחת מבת הים הקטנה.

הצפייה בחיות הים מתבצעת דרך מנהרה מיוחדת, עם תיקרה וקירות מזכוכית, וחדר גדול שבו ניתן לראות כיצד הצוללנים מאכילים את הכרישים. המנהרה בהחלט מיוחדת בעיניי, במיוחד לאנשים שעוד לא היו במקומות דומים בחו"ל כמו בסי וורלד, בווגאס וכו'.



יש עוד הרבה מקומות שלא יצא לי להיות בהם הפעם, והם לא מאוד חדשים, אבל אני ממליצה לך לבדוק אותם אם את מחפשת עוד רעיונות מה לעשות בעיר: הנייטמר של אילת, ביטלס דאנס בר ובאדי אנד סול במתחם רד.

לסיום
כולם אומרים שאם חורף, אז אי אפשר להיכנס לים ואז אין מה לעשות באילת. אז התשובה שלי היא לא ולא. יש ועוד איך מה לעשות באילת וכל האטרקציות ומקומות הבילוי שהמלצתי עליהן פה, מתאימות בימי החורף, (ואגב גם לאנשים שלא יודעים לשחות).

ומה למדתי על עצמי?
אחרי כל החששות ותחושת חוסר הביטחון, הבנתי שכנראה שאני הגעתי לסיור הזה מסיבה מסיומת. כנראה שגם אני מדהימה לא פחות בדרכי שלי. ואולי זה ישמע קצת מתלהב או כאילו אני מנסה להשוויץ, אבל זה ממש לא בא מהמקום הזה. פתאום קלטתי שכנראה מישהו בכל זאת מעריך את העבודה שלי בבלוג, אוהב את יכולות הכתיבה או הצילום והעריכה שלי. אז יש לי סיבה שבעולם לטפוח לעצמי על השכם ולומר - "האני, יו אר פאבילס!" אז למדתי לזכור שאני שווה קצת יותר ממה שאני מעריכה את עצמי.

זהו להפעם. מקווה שנהנית לטייל איתי באילת בחורף! את מוזמנת לספר לי מה המקום שאת הכי אוהבת באילת?

נ.ב. - תודה לכל האנשים המקסימים שהיו איתי בסיור ושהרשו לי להשתמש בתמונות המעולות שלהם בפוסט. אני ממליצה בחום לעקוב אחריהם :)

8 comments

  1. הפוסט הזה נהדר! ממש התחברתי לפסקה האחרונה:)

    ReplyDelete
    Replies
    1. תודה רבה על הפירגון. נהניתי להכיר אותך ואהבתי את הבלוג שלך :)

      Delete
  2. אחד הפוסטים היפים שלך!
    אני עדיין לא השתכנעתי להגיע לאילת בחורף, כי בשונה מרבים אחרים אני דווקא מעדיפה את אילת בקיץ. משתדלת להגיע בתחילתו כשעדיין פחות עמוס. סוף מאי כזה. אוהבת מאוד את הים באילת וגם לעשות שנורקלינג.
    בכל מקרה, יש כאו המלצות שוות לכל עונה. אז אשמור לי לביקור הבא. תודה. ותמשיכי להיות פאביולס

    ReplyDelete
    Replies
    1. מקסימה! תודה על התגובה המחבת. אני שמחה שמצאת בפוסט המלצות לטעמך. תהני בטיול הבא שלך :)

      Delete
  3. אחד הפוסטים היפים שלך!
    אני עדיין לא השתכנעתי להגיע לאילת בחורף, כי בשונה מרבים אחרים אני דווקא מעדיפה את אילת בקיץ. משתדלת להגיע בתחילתו כשעדיין פחות עמוס. סוף מאי כזה. אוהבת מאוד את הים באילת וגם לעשות שנורקלינג.
    בכל מקרה, יש כאו המלצות שוות לכל עונה. אז אשמור לי לביקור הבא. תודה. ותמשיכי להיות פאביולס

    ReplyDelete
  4. יש לך בהחלט במה להתגאות. כתבת מאוד יפה. אני חושבת שזו חופשה שעשויה להתאים לבנות שלי

    ReplyDelete
  5. This comment has been removed by the author.

    ReplyDelete