כשהתכוננתי לקראת הטיול שלנו לתאילנד, הדבר הראשון שהיה לי ברור שאנחנו חייבים לסגור טיול ג’יפים בצפון תאילנד. כי על דוי סטופ, פאי, מה הונג סון, שבט ארוכות הצוואר ודוי איתנון – אנחנו לא הולכים לוותר. אז סגרנו טיול פרטי. האם זה היה שווה את זה? תמשיכו לקרוא ותגלו.
קמנו לבוקר חדש בתאילנד, מאוד נרגשים וגם קצת לחוצים. סגרנו טיול ג’יפים בצפון תאילנד כבר מהארץ, דרך סוכנות כוכב הצפון, ולמרות זאת – לא ממש ידענו למה לצפות.
בדיוק בשעה שקבענו, 8:30 בבוקר, הגענו ללובי הצנוע של המלון שלנו, ואז ראינו את המדריך שלנו – בחור צעיר ונאה שביקש מאיתנו פשוט לקרוא לו ג’ון. נכנסנו לג’יפ והתחלנו לנסוע צפונה. השיחה היתה ערה ונעימה, לאורך כל הדרך עד לתחנה הראשונה שלנו, שהגענו אליה אחרי כשעה של נסיעה.
מקדש דוי סטופ
מקדש דוי סטופ (Wat Phrathat Doi Suthep) נמצא על פסגת ההר הגבוה בצ’אנג מאי. זהו המקדש הבודהיסטי המפורסם ביותר בצפון, והוא ממוקם כ- 15 ק”מ מהעיר צ’אנג מאי.
כדי להגיע למקדש עצמו, צריך לטפל 309 מדרגות או לעלות ברכבל. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, והחלטנו שבחזור נרד ברגל, כדי ליהנות מהנוף.
כשמגיעים סופסוף למקדש, התבקשנו לחלוץ את הנעליים, במטרה לכבד את הנזירים ואת בודהה. כמובן שצריך גם להתלבש באופן צנוע, או לפחות להתכסות – אחרת אין כניסה.
במקדש בעל הכיפה המוזהבת מתגוררים נזירים שמקיימים בו את הפולחנים הבודהיסטיים. מסביב יש מלא סמלים של בודהה וקל להבחין בנזירים בלבוש הכתום והמסורתי. אחרי שהסתובבנו במקום, הלכנו לעמוד על אחת מהמרפסות של המקדש ונהנינו מנוף עוצר נשימה של כל האזור.
המקדש יפהפה, ובמקום ישנם מבקרים רבים וגם מקומיים מאמינים. חלקם מקיפים את המקדש באופן מסורתי ומתפללים.
גם אנחנו הלכנו סביב המקדש, אחרי שג’ון צייד אותנו בפרחים, כמיטב המסורת התאית. מאמינים אחרים יושבים מול אחד מפסלי הבודהה ומתייעצים איתו לללא קול. ואחרים עושים מנהג מסורתי שנראה קצת מוזר מהצד… כאילו הם משחקים דוקים.
ג’ון הסביר לי על המנהג המשונה הזה: לוקחים קופסה עם “דוקים”, מנערים אותה קלות עד ש”דוק” נופל מהקופסה. על כל דוק יש מספר. ובהתאם למספר מקבלים פתק שהוא סוג של “עצה לחיים”. וזה הפתק שאני קיבלתי – לתחושתי ישב עליי במדויק: “היי סבלנית, ואל תפעלי בפזיזות. הכל יהיה בסדר”. רק לא הבנתי את המשפט האחרון “אל תחשבי על המאהב…” מוזר.
מה לדעתכן היקום מנסה לומר לי?
חוות סחלבים ופרפרים
המשכנו ועצרנו בדרך בחווה מיוחדת של סחלבים ופרפרים. בכניסה קיבלנו סחלב קטן שהוצמד לבגד שלנו. ג’ון המדריך איפשר לנו להסתובב במקום באופן חופשי, בזמן שהוא הולך לשתות קפה במסעדה.
מאוד נהנינו להתרשם מסחלבים מטופחים בשלל צבעים וגדלים. עברנו בין שורות הפרחים, עד שהגענו למתחם הסגור שבו יש פרפרים. לא היו שם הרבה פרפרים, לדעתי, אבל אלה שראינו היו גדולים ומרשימים מאוד – צילומי קלוז אפ שלהם תוכלו לראות בסרטון שהעליתי (פשוט תגללו עד תחתית העמוד כדי לצפות).
ממשיכים בטיול ג'יפים בצפון תאילנד דרך מפלי פה
נכנסנו לג’יפ והמשכנו במסע שלנו בצפון תאילנד, מחוות הפילים בצ’אנג מאי לכיוון פאי. אחרי כשעה נסיעה עצרנו באחד המפלים היפים שאי פעם ראיתי. מדובר במפלי מק פה (Mork Fa waterfalls). הם נמצאים בתת-מחוז Mae Taeng, בדרך המובילה לפאי ולאזור מה הונג סון, בשמורת הטבע Doi Suthep-Pui National Park. אמנם הם לא גבוהים או גדולים במיוחד, אך אין ספק שהם מקסימים – גם אם הם רק בגובה של כ- 60 מטר. כדאי להקליק על התמונות ולראות אותן בגדול.
מה שאהבתי במיוחד במפלים האלה, זה שהם נמצאים באזור עשיר בצמחייה ירוקה ופראית, והגישה אליהם נוחה למדי: הולכים כ- 500 מטר בשביל שכולו מוצל, ומגיעים. לכן המקום ממש מתאים למי שלא ממש ממטיב ללכת. עוד יתרון של המקום הזה הוא שיש באזור החנייה משרדים של השמורה, שירותים נקיים ומערביים.
אם אתם מגיעים לפה כשמזג האוויר מספיק חם, אפשר גם להיכנס ולהתרחץ במפל, לפי מה שג’ון המדריך סיפר, אבל אנחנו החלטנו רק ליהנות מהמראה הקסום. אחרי שמיצינו, המשכנו בנסיעה.
הדרך החלה להתפתל, והשיחה אט אט הלכה וגוועה. התחלתי להרגיש בחילה, אז לקחתי כדור שגרם לי לנמנם בין נקודה לנקודה בדרך, במקום ליהנות מהדרך היפיפה, ומהנופים המדהימים שנשקפים מהחלון.
בדרך לפאי עצרנו להפסקה קצרצרה בגשר הזיכרון שחוצה את הנהר המקומי. במקום יש לוחית מתכת שמספרת את סיפורי הקרבות הנוראים שהתקיימו פה בעבר, אבל כיום אנשים נהנים לבוא לגשר, להתבונן אל הנהר, לשאוף אוויר צח ולהתרענן מהנסיעה הארוכה מצ’אנג מאי לפאי. אומרים שהשקיעה כאן מדהימה, אבל לא יצא לנו לראות אותה. אולי בפעם הבאה.
מעבר לכביש הבחנו בפסלים מוזרים, וג’ון אמר שכנראה זה שייך לאיזה הפנינג שנערך במקום. בכל מקרה הייתי חייבת לשתף אתכן בתמונה של אחד מהם – כי הוא נראה בעיניי כמו איזה רובוטריק.
סופסוף אנחנו מגיעים לפאי
הנוף הכפרי והפשוט מוביל אל תוך עיירה שיש בה הרבה קסם ושמה פאי. היא שוכנת בתוך עמק, מוקפת הרים, שדות אורז ונוף שמחבר אותנו אל השורשים.
אנחנו מגיעים אל הצימר שלנו (Dalla pai), נפעמים אל מול הנוף הירוק שנפרש מול העיניים שלנו ברגע שאנחנו מסיתים את הווילון. מה צריך יותר מזה?
בערב ג’ון לקח אותנו לשוק של פאי. הוא הרבה יותר קטן מזה של צ’אנג מאי, אבל די חוזר על עצמו לדעתי מבחינת הדוכנים. למעט ארוחת ערב וקנייה של משחת טייגר באלם – לא היה לנו יותר מדי מה לעשות שם, ולדעתי בהחלט אפשר לוותר.
הכפר הסיני שבצפון תאילנד
אחרי ארוחת בוקר טעימה, עלינו על הג’יפ ונסענו אל כפר סיני קטן, מקום פסטורלי, שעד עכשיו אני לא בטוחה אם זה מקום אמיתי שבו ככה חיים כיום, או שזה סוג של כפר מדומה סטייל דיסנילנד. הנה כמה תמונות להמחשה (כדאי להקליק ולראות אותם בגדול):
על ראש הגבעה יש תצפית פנורמית יפה על כל השדות וההרים שמסביב לפאי. במתחם עצמו יש דוכן אוכל צנוע, מתחם של חץ וקשת, אגם קטן שבו אפשר להאכיל את הדגים עם אוכל מתאים ולא מעט דוכנים שבהם אפשר לקנות מזכרות. אנחנו קנינו חליטה תה סיני וכוסות תה קטנות מחרסינה.
ממשיכים למערת הנטיפים תאם לוד
מערת הנטיפים תאם לוד (Tham Lod), אחת הגדולות באסיה, ממוקמת כ-40 ק”מ מערבית לפאי בכביש פתלתל שמוביל למה הונג סון. הנסיעה ממשיכה את דרך הפיתולים שחווינו אתמול ומאוד לא נעימה. אם אתן חושבות לבקר במלון, מומלץ להצטייד בכדור נגד בחילות.
שוב לקחתי כדור ולשמחתי הכדור הרדים אותי לאורך הדרך המאתגרת. כשהתעוררתי היינו כבר בפתח למערכת נטיפים גדולה, שבפתחה נחל ומעין רפסודות עשויות במבוק עם שרפרפים נמוכים מאוד.
כשתכננתי את החלק הזה של הטיול קצת חששתי מהאטרקציה הזו, ולכן שמחתי לגלות שהחוויה לא היתה מפחידה כמו שדמיינתי. הנחל זורם לאורך המערה, ובתוכה יש מלא עטלפים. אין בתוכה תאורה מלאכותית, ולכן כל מי שנכנס אליה זוכה לקבל ליווי צמוד של עובד מטעם “רשות הטבע והגנים” התאילנדית, שמגיע עם מנורת נפט כדי להאיר את הדרך.
אחרי שירדנו מסירת הבמבוק, ההתניידות בתוך המערה יותר טריקית, כי המסלול חלקלק ויש בו מעין מכשולים קטנים. למען האמת, באיזו שלב פשוט רציתי כבר לצאת משם, למרות הנטיפים היפים.
בסופו של דבר הביקור נגמר, וג’ון נתן לנו אוכל מתאים להאכיל את הדגים בנחל שזורם במערה. הם היו דגים עצומים ומאוד נהנינו לראות אותם טורפים את האוכל.
ביקור אצל שבט ארוכות הצוואר
בסיום הסיור במערה אכלנו ארוחת צהריים במסעדה מקומית. כשסיימנו, המשכנו אל כפר שנקרא Ban Huai Dua. עלינו על סירת זנב לאורך הנהר, ואחרי 20 דקות של שייט הגענו אל שבט ארוכות הצוואר, באחד הכפרים היפים ביותר שיש בצפון תאילנד. מאוד נהנינו מהנסיעה אליהם בסירה ומהנופים שהיו סביבנו.
הנשים הכפריות היו מאוד עדינות ונחמדות, אחת מהן אפילו הלבישה אותי בבגדים המסורתיים ובטבעות סביב הצוואר שלי. אבל עדיין הרגשתי לא כל כך נעים לצלם אותן, קצת הרגיש לי כמו גן חיות, רק עם בני אדם. לא ידעתי גם כל כך אם הן מדברות אנגלית, ולא היה לי נעים לשאול את המדריך, אז פשוט קניתי בדוכנים שלהן, וקיוותי שזה בסדר – תמונה וסחורה תמורת כסף.
משם המשכנו לשני מקדשים מפורסמים של אזור מה הונג סון, שהיו מאוד דומים בעיניי לדוי סטופ, אלא שהיו בהם פחות מבקרים – וואט ג’ונג קלאנג. באחד המקדשים צלצלנו בפעמון, כתבנו ברכות על עלה מוזהב, ובעיקר נהנינו מהנוף המרהיב.
בערב המשכנו אל המלון שלנו – The Imperial Mae Hong Son Resort – שממוקם בתוך יער עצי טיק. זה כבר היה סוג של ריזורט: קיבלנו חדר מרווח וברמה גבוהה, בריכה גדולה חיצונית, מסעדה עם אוכל ברמה גבוהה יותר בהשוואה לבישול הביתי שעד כה אכלנו.
ממש אהבנו מאוד את החדר ואת המלון, והצטערנו שאנחנו מבלים בו רק לילה אחד, אך התעודדנו מעצם הידיעה שרק עוד יומיים נבלה במלון מפנק במיוחד בפוקט.
בוקר טוב דוי איתנון
את הבוקר פתחנו עם ארוחת בוקר טעימה במלון, ומשם המשכנו בטיול ג’יפים בצפון תאילנד עם ג’ון – המדריך שלנו. עברנו דרך כפרים חקלאיים, שכאילו הזמן נתקע בהם. כולם חיים במשק, מגדלים בעצמם את האוכל, הולכים לשאוב מהבאר את המים, ובעיקר חיים חיים פשוטים.
הילדים משחקים עם התרנגולות, והגדולים יותר עוזרים בעבודה החקלאית. אין להם חשמל ובטח שלא סמארטפונים ולא יכולתי שלא לתהות מי מבינינו מאושר יותר – אנחנו או הם.
ג’ון רתם אותנו לעבודת כפיים, או יותר נכון את בובי שלי, ויחד הם קטפו לנו מזון לארוחת צהריים – כרוב, חסה, ועוד כל מיני עשבים וצמחי מאכל. לאחר הקטיף נסענו לאיזו מסעדה, שג’ון הרגיש בה כבן בית. הוא נכנס למטבח ואמר לשף מה להכין לנו, ובסופו של דבר נהנינו מארוחה נפלאה עם המזון הטרי שבובי קטף במו ידיו.
היום תיכננו לטייל בשמורת טבע מהממת, אבל הדרך לא נראתה אידיאלית. ערפל כבד אפף את האזור, וככל שעלינו יותר ויותר למעלה על ההר הגבוה ביותר בתאילנד, ככה מזג האוויר הפך להיות קודר יותר ויותר. עד שהגענו לפסגה – כבר התחיל גשם, ודי התבאסתי כי במזג אוויר כזה אי אפשר באמת לצלם כמו שצריך – ובכל זאת ניסינו להוציא את המיטב.
ובכל זאת כמה טיפים – המרחק של המקום כשעה-שעה וחצי נסיעה מהאומגות בצ’אנג מאי.
אז אם יש יום יפה, שווה מאוד ללכת. מאוד מומלץ לקחת אתכם משהו חם ללבוש, כי למעלה הטמפרטורות ממש צונחות, וגם אם אתם בוחרים יום יפה על פניו, מסתבר שלמעלה מזג האוויר עשוי להיות הפכפך. בשטח הפארק יש הרים ויערות ירוקי עד, מפלים מקסימים, פרפרים צבעוניים ומאות ציפורים. גם אם מזג האוויר לא מזהיר, אני ממליצה לא לוותר על ביקור במקום!
לאחר הביקור בשמורה המשכנו למסעדה עם נוף שווה, שהיא למעשה שייכת לבית מלון שנקרא Hot Coffee Guest House and Resort. את הארוחה שלנו אני לא ממש זוכרת. אבל את הנופים ממש כן.
חזרה לצ'אנג מאי וקפיצה למוזיאון התלת ממד
הטיול ג’יפים שלנו בצפון תאילנד נגמר, ועשינו את דרכנו חזרה לצ’אנג מאי. אחרי נסיעה של כמה שעות טובות הגענו בשעות הערב המוקדמות, והיינו גמורים מעייפות. הלכנו לישון. כשהתעוררנו בבוקר ארזנו את כל הדברים שלנו כי אחה”צ אנחנו נפרדים מהעיר וטסים לאי הדרומי הגדול. כדאי לכן להמשיך לפוסט שבו אני אתן לכן טיפים והמלצות על אטרקציות בפוקט.
את הבוקר האחרון שלנו בצפון תאילנד הקדשנו למוזיאון תלת ממד שהיה יחסית קרוב למלון, והעברנו בו בכיף כ- 4 שעות על צילומים משעשעים שמשלבים אשליות של 3D. אם במקרה יש לכם כמה שעות “לשרוף” או תופס אתכם יום גשום, זה מקום מומלץ לבוא אליו. הנה מבחר תמונות שצילמנו במקום:
ולסיום – למי שרוצה ממש לראות איך נראה טיול ג’יפים פרטי בצפון תאילנד – הכנתי גם סרטון:
זהו להפעם. תודה שהצטרפתן אליי לטיול שלי! אם יש לכן שאלות על טיול ג’יפים פרטי בצפון תאילנד, איך לארגן, למי לפנות או על אחד המקומות שביקרנו בהן – תרגישו חופשי לכתוב לי בתגובות, ואני אשתדל לענות.
רוצות לחסוך כסף על המלון, האטרקציות והטיסות ועל הדרך לפרגן לי?
אם תחפשו מלונות ותסגרו מקום, אני אקבל עמלה קטנה במסגרת תוכנית שותפים של בוקינג. זה כמובן לא בא על חשבונכן, וגם אתן תיהנו ממחיר נוח. רוצות עוד הנחה ועוד יותר לפרגן? הירשמו ל – CASHDO, וקבלו קאשבק על כל קנייה בבוקינג, ב- VIATOR ב- EXPEDIA . בנוסף – תוכלו לפרגן לי אם תלחצו על הלינק הזה כדי למצוא עוד אטרקציות בצ’אנג מאי והסביבה עם VIATOR . יש שם אחלה דילים בשבילכם ואם תרכשו שם אני גם אקבל עמלה קטנה שתוכל לעזור לי להמשיך לתת לכן את התוכן שאתן אוהבות.
