אני אוהבת את הרשימות שלי, או כפי שהן נקראות באנגלית To do list. מאז שהתחלתי להשתמש בהן, אני פשוט מרגישה הרבה יותר פרודקטיבית ויעילה, ומרגישה שאני מנצלת את הזמן שלי בחוכמה ונהנית מיותר שעות פנאי. כשאני יודעת שהרשימה שלי ריקה, אני פשוט נינוחה ורגועה יותר, ויכולה להתמקד ולהפנות את המחשבה והזמן שלי לדברים אחרים שמעניינים אותי ולאנשים היקרים ללבי.
ומצד שני… אני מכירה לא מעט אנשים שכותבים כל פעם מחדש את אותן רשימות, שוב ושוב, רק בגלל שהם פשוט לא מצליחים לגרום לעצמם לבצע אותן. האם אי פעם גם אתם מצאתם את עצמכם מסתתרים מאחורי הרשימות שלכם, רק כי ישנם דברים שאתם מרגישים שהם מאיימים עליכם או מפחידים אתכם? זה קורה לכולנו, גם לטובים ביותר 🙂 אבל חשוב לי שתזכרו דבר אחד חשוב: לפעמים דברים מאיימים עלינו, למרות שבפועל, כשאנחנו כבר בתוך זה, זה פחות נורא ממה שדמיינו מעצמנו.
אם אתם מוצאים את עצמכם דוחים משימה כלשהי כי היא נראית לכם בלתי אפשרית, רק דמיינו איך תרגישו כשהיא תהיה כבר מאחוריכם, נסו לחשוב על תחושת ההקלה והסיפוק האדיר, שלא לומר גאווה וביטחון עצמי. נסו לדמיין איך תרגישו כשתוכלו למחוק אותה מרשימת היעדים שלכם (או כפי שאני עושה, לסמן לידה וי). סופסוף, כשזה יסתיים ויהיה מאחוריכם, תוכלו להמשיך הלאה, אל עבר המטרה הבאה.
אז איך מתחילים?
לפעמים אנחנו מציבים בפני עצמנו אתגר גדול מדי שקשה לסיים אותו בזמן קצר, ולכן לפעמים צריך לפרק את המשימה הגדולה למשימות קטנות יותר, שיקדמו אותנו כל יום בצעד אחד לנקודת היעד שהצבנו לעצמנו. הדרך להתחיל היא פשוט לבחור קודם כל באחת מתת-המשימות הקלות שלנו, ולהשלים אותה. בזמן שאתם תיהנו מתחושת ההישג, אני מבטיחה לכם שתתמלאו בכוחות להתמודד עם משימה שהיא מעט יותר מפחידה, כזו שאתם נמנעים ממנה שוב ושוב ומעדיפים שלא לעשות.
לפעמים, כאשר מתמודדים עם משימה גדולה ו/או מפחידה במיוחד, עוזר מאוד לכתוב. תתארו איך אתם מרגישים תוך כדי התהליך. האם זה כה נורא, כפי שחשבתם שזה יהיה? הניחוש שלי שזה יהיה יותר קל בפועל ממה שתיארתם לעצמכם לפני שהתחלתם את המשימה. לפעמים רק מחשבה על המשימה דורשת מאמץ נפשי יותר ממה שנדרש מכם בעת הביצוע בפועל.
אשמח אם תספרו לי איך אתם מתמודדים עם משימות ביומיום שלכם.
