את סוכות ניצלתי כדי לקחת פסק זמן, להתנתק מהכול ולטוס להתרענן ולצבור כוחות מחודשים. הפעם בחרתי לבקר ברומא. הכנתי בשבילך מסלול טיול ברומא, ולוג כייפי, ומידע על כל המקומות שבהם ביקרתי במהלך החופשה.
אם לא ממש בא לך לקרוא, הכנתי סרטון, שבו נתתי למראות לדבר בעד עצמן, ובלי יותר מדי הסברים. את הטיפים שלי לאיך לתכנן מסלול טיול ברומא, תוכלי לקבל ממש בהמשך הפוסט, למטה 🙂
אבל עכשיו, לעניינו – רומא!
את הטיסות, המלון והאטרקציות סגרתי דרך קאשבק – אתר שדרכו אני מקבלת אחוז מסוים מהכסף שאני משלמת, על כל קנייה שאני מבצעת דרכו. הוא עובד נהדר עם אתר אקספדיה שבו ביצעתי את כל הרכישות לקראת החופשה, ואין דבר יותר כייפי מלראות את הכסף שאני מקבלת בחזרה כעבור כמה ימים. אם את רוצה גם להירשם לשירות, את יכולה לעשות את זה כאן.
מלון מומלץ ברומא: Hotel King
בחרתי במלון שנקרא Hotel King, שהמיקום שלו לדעתי פשוט מושלם! הוא נמצא במרחק של 3 דקות מהמדרגות הספרדיות, באזור עם הרבה חנויות ומסעדות, ובמרחק של 5 דקות הליכה מתחנת המטרו ברניני. החדר בגודל סביר ומאוד נקי. יש בו מקלחון ושירותים פרטיים, מזגן לקירור החדר, מיטה רחבה וחלון ענקי עם אזור ישיבה לצדו – שלדעתי זה מאוד כייפי ומקסים, ובארץ זה פחות נפוץ (וחבל). את המלון סגרתי דרך האפליקציה האהובה עליי -BOOKING, וכמובן תוך שימוש בקאשבק.
יש במלון גם אחלה WIFI (מלבד בלובי), ומוגשת בו ארוחת בוקר קונטיננטלית, שבימים יפים ניתן ליהנות ממנה במרפסת היפה. במלון היו ישראלים רבים, וכשאמרנו בקבלה שאנחנו מישראל, פאולו אמר שזה מעולה ושהם מאוד אוהבים ישראלים.
בחסרונות של המלון – הוא בנוי בצורה קצת מסובכת. אנחנו היינו בקומה ה- 4. צריך מהלובי לקחת מעלית לקומה השלישית, להמשיך בפרוזדור שבו כל כמה מטרים יש 2-3 מדרגות, ואז לקחת עוד מעלית (שנראית כמו חדרון קטן מזכוכית), כדי להגיע לקומה שלנו. בנוסף לכך, הקירות היו יחסית דקים, ויכולנו מדי פעם לשמוע את האנשים שנמצאים בחדרים לצדנו. אבל לרוב היה יחסית שקט ונעים.
הסעות לרומא – הלוך וחזור
כדי להגיע למלון או אל שדה”ת נעזרנו בהלוך ובחזור בשירות של אייל הסעות וטיולים ברומא. קראתי עליו המון המלצות טובות, וגם קיימת התחייבות באתר שלו שהמחיר שהוא מציע זול יותר מהרכבת משדה”ת לעיר. אכן אייל הגיע בזמן לאסוף אותנו משדה”ת, ובחזור הוא שלח אלינו נהג שגם הגיע בזמן. הבעיה היחידה – שנסענו לבדנו, מה שהקפיץ את המחיר ל- 25€ לאדם לכל כיוון, במקום 12.5€, אז חשוב שתזכרי לקחת את זה בחשבון. הרגשתי שהוא מנסה להיות נחמד, אבל עם זאת, היה בו משהו גם לא נעים, שקשה לי לשים עליו את האצבע. אז – לשיקולך.
אטרקציות ברומא
את המסלולים לטיול בניתי בעיקר באמצעות שני מדריכי אודיו שמצאתי ברשת – המדריך הראשון מציע חמישה מסלולי טיול בעברית (אפשר להשיג פה ב- 59 ש”ח). מצאתי גם מדריך לרומא – חינמי ובאנגלית – של ריק סטיבס ושם יש התייחסות מעמיקה ומפורטת לנקודות ספציפיות לאורך המסלולים שבניתי.
אני מרגישה צורך לציין שבטעות מחקתי את אחד המסלולים שהיה לי בעברית. פניתי לחברה, וקיבלתי מענה די מהיר, שבו הם הבטיחו לשלוח לי גישה מחודשת כדי להוריד את הטראקים שעליהם שילמתי, אבל בסופו של דבר הם לא שלחו ודי התבאסתי מזה.
מסלול טיולים ברומא לשבוע
נחתנו ברומא ביום חמישי בבוקר. אחרי צ’ק אין זריז במלון, יצאנו לעיר, למרות שירד גשם. התחלנו את הסיבוב מאזור המדרגות הספרדיות. קנינו מטרייה גדולה ב- 10€ מאחד הרוכלים ברחוב.
לאחר קפיצה קטנה לבית המפלצות, הלכנו לאורך הרחוב הראשי שחוצה את העיר – ויה דל קורסו, אכלנו בסניף של Pompi טרמיסו שהיה מאוד טעים, והמשכנו לשוטט, תוך כדי שאנחנו מתבוננים בחלונות הראווה של החנויות השונות. עצרנו בחנות של דיסני, אבל מבחינתי היא היתה קטנה ומאכזבת, בהשוואה לחנויות אחרות שהייתי בהם בטיולים קודמים. אפשר בהחלט לוותר.
המשכנו לכיוון כיכר קולונה, בהתאם למסלול האודיו ומשם המשכנו לפנתיאון שהיה יפה, לכנסייה הגותית של סנטה מריה מינרווה עם פסל הפיל שבכניסה אליה ולאחר מכן גם ליקקנו בהנאה גלידה של Origini. הסניף היה ריק, כנראה בגלל מזג האוויר, והמוכרת היתה מאוד נחמדה ונתנה לנו לטעום כל מיני טעמים, מבלי שביקשנו.
את יום שישי החלטנו לפתוח בקפיצה למזרקת טרווי, אחת המזרקות המפורסמות ביותר בעולם. היא ממוקמת במרחק של 10 דקות הליכה מהמלון שלנו. הגענו לשם בשעה 8 בבוקר, כי קראתי באיזה מקום שכדאי להגיע למקום מוקדם, כדי לצלם את המקום במיטבו. ואכן, הגענו על הבוקר והיינו בין הבודדים שהגיעו לשם.
כעבור 20 דקות, כמה המקום התחיל להתמלא בקבוצות תיירים, והתחיל להרגיש צפוף. האמת היא שחזרנו למקום הזה גם ביום האחרון שלנו בשעה 7 בערב, והמקום היה פשוט הומה אנשים בטירוף, כי כולם הגיעו, כמונו, לראות את המזרקה היפה והמרשימה ביותר בעיר, בשעה שבה האורות מאירים אותה, ונותנים לה מראה אחר.
את שאר היום הקדשנו לקריית הוותיקן. הסתדרנו בקלות ברכישת הכרטיסים למטרו ובהתנהלות בו. בדרך כל הזמן הציעו לנו להצטרף לסיורים מודרכים באוטובוס בספרדית, ואנחנו סרבנו בנימוס. כשהגענו לוותיקן, היו שני תורים, למי שרכש כרטיסים מראש באינטרנט, ולמי שלא.
בשעה 9 בבוקר היה כבר תור ענקי בקופות למי שלא רכש כרטיסים, ואילו אנחנו נכנסנו תוך דקות בודדות. חשוב שתדעי שאחרי הבדיקה הביטחונית, צריך להמיר את הואצ’ר מהאינטרנט לכרטיסי כניסה בקופות, אבל כשאנחנו היינו שם – התור התקדם במהירות, וגם שם לא המתנו יותר מכמה דקות בודדות. ניתן לרכוש כרטיסים באתר הרשמי.
אם את מתכננת סיור בוותיקן, כדאי שתדעי שחייבים להתלבש בהתאם לביקור במקום קדוש – כלומר אסור לבוא בלבוש שחושף את הכתפיים או הברכיים. כדאי גם לבוא עם תיק קטן ולא עם תיק גב, כי אחרת תצטרכי להפקיד אותו בשמירת החפצים ובסיום הסיור לחזור את כל הדרך כדי לאסוף אותו.
הוותיקן הוא מקום אדיר, ואפשר להקדיש לו גם יום שלם. אנחנו עשינו סיור שמתמקד בכמה יצירות במוזיאון, עברנו בחצר, בחדר השטיחים, בחדר המפות, בחדרי רפאל וכמובן גולת הכותרת היתה הקפלה הסיסטנית, ששם אסור לצלם. שימי לב שלאורך הקירות יש ספסל שקוף, שאפשר להתיישב עליו ולהביט לתקרה, שעליה מצוירים סצנות מהתנ”ך ומהברית החדשה
דבר אחד לא ציינו בכל ההפחדות האלה – שהיא מובילה לאזור שממנו עולים לכיפה של הבזיליקה, ואני תכננתי רק להיכנס אל הבזליקה ולא ליהכנס להשקיף על הנוף. לכן גם בחרנו לשלם את הכניסה הזולה יותר לבזליקה של 2 אזורי מדרגות במקום מעלית ומדרגות.
מפה לשם מצאנו את עצמנו מטפסים כ- 600 מדרגות למרפסת של הבזליקה. אני חטפתי שם ממש פחד גבהים והתחבקתי עם הקיר. החלטנו לרדת מהכיפה, ואחרי זמן קצר הצלחנו למצוא את הכניסה הרגילה לבזילקה. המשכנו לבקר בה, והיא היתה ממש מרשימה מאוד ועצומה.
לאחר שמיצינו את הוותיקן, החלטנו לשוב לאזור ליד המלון. עלינו על רחוב ויה ונטו, וביקרנו במרתף השלדים של הנזירים הקפוצ’ינים – מקום קטן ומקברי, שנראה כאילו נלקח ישירות מתוך סט של אחד הסרטים של טים ברטון.
למישהו היה שם יותר מדי זמן פנוי והוא הכין חדרים עם קישוטים מקסימים, מוביילים ומנורות הכול ממוין לפי סוגים של עצמות שונות. כלומר יש חדר שהנושא שלו זה גולגולת, חדר של עצמות גפיים, חדר של עצמות אגן וכך הלאה. מאוד הצטערתי שאי אפשר לצלם שם, אז הנה אני שמה כאן תמונה מתוך ויקיפדיה.
ביום שבת הלכנו לפארק שעשועים ברומא שנקרא Rainbow MagicLand. מדובר בפארק קטן שממוקם בעיירה שמרוחקת כשעה נסיעה מרומא. כדי להגיע לשם קנינו כרטיסים מראש באקספדיה שכוללים גם הסעה הלוך וחזור (המחיר יוצא זול משמעותית מהאתר הרשמי). קצת התקשינו למצוא את ההסעה, כיוון שהיה כתוב באתר כתובת מסוימת, ובפועל האוטובוס חיכה לנו בקצה הרחוב. העיקר שבסוף הגענו.
הפארק היה די שומם מבחינת אנשים, מה שהיה מבחינתנו מצוין – כי התורים היו ממש קצרים, ויכולנו תוך זמן קצר לעלות על כל המתקנים שרצינו ולסיים את הפארק מוקדם משעת האיסוף. הפארק הזה נחמד לשינוי אווירה, אבל מאחר והייתי בפארקים של דיסנילנד ויוניברסל, הוא הרגיש לי קצת עלוב מבחינת ההשקעות בעיצובים ובעלילות שהוא מציע במתקנים עצמם. יש גם מתקנים שבהם יש דמויות שמדברות או הסברים, וקשה להבין ולהיכנס לאווירה, כי הכול באיטלקית.
הצוות של הפארק גם כן בעיקר מדבר איטלקית. אפילו הבנות שעובדות במזנון בקושי מדברות אנגלית. הזמנו לאכול וקיבלנו מנות בשר קרות, למרות שהם טרחו לחמם אותם במיקרו על צלחות חד פעמיות. הבחורה היחידה שדיברה איתי אנגלית היא זו שברכבת הרים שבה יש אפשרות ליהנות מנסיעה עם משקפיים שמדמים מציאות מדומה (חוויה שלא ממש אהבתי, כי היא עשתה לי בעיקר בחילה).
לאחר שסיימנו את כל המתקנים שרצינו לעשות בפארק, ראינו שמעבר לכביש יש את ה- Valmontone Outlet, והחלטנו לקפוץ לשם לביקור. זה אחד האאולטים ברומא ששבו יש המון חנויות של מעצבים, וגם חנויות טכנולוגיה וכלי בית. אחרי שיטוט קצר במקום, החלטנו להיכנס לחנות של לינדט. ראיתי בה שוקולד עם כיתובים חמודים, והחלטתי לקנות 3 טעמים שלו. בנוסף קניתי גם שוקולד שעשוי מ- 99% מוצרי קקאו, וגם אי אפשר בלי גלידה.
בזמן שישבנו על ספסל בחוץ וליקקנו את הגלידה, הסתכלנו על העוברים והשבים. אני לא יודעת למה, אבל אני מאוד נהנית מ- People watching… זה מלמד אותי הרבה על האנושות. אחרי כמה דקות אפילו יצאתי עם תובנה: אני חייבת להבין מה מוכרים בחנות שנקראית Alcott כי כמעט לכל מי שעובר מולי יש שקית שעליה מתנוסס המותג הזה!
לאחר שהסתובבנו שוב בין החנויות, מצאנו סופסוף את המותג המדובר, וגילינו שמדובר בחנות בגדים במחירים שפויים, שמכוונת לקהל של אנשים בגילאי 25-35. היו שם המון בגדים יפים, אבל אני לא כל כך אוהבת למדוד או לקנות בגדים והסתפקתי בסופו של דבר בחולצה אחת חמודה.
קצת התברברנו בדרך והיה לנו קשה למצוא הכניסה, אבל מסתבר שהכניסה היתה פשוט מאוד רחוקה מאיתנו. עמדנו בתור, למרות שבדיעבד גילינו שלא היינו צריכים, כי היה לנו ואוצ’ר שלא היה צריך להמיר לכרטיסים ובתכלס יכולנו פשוט להיכנס. באופן כללי ניתן להקיף על הפורום מלמעלה, ממש מאחורי הפסל של הזאבה, ולא באמת חייבים להיכנס אליו כדי ליהנות מהיופי הזה…
לאחר שסיימנו להתרשם מההריסות, המשכנו לכיוון הקולוסיאום. היה תור ענקי גם למי שהיה כרטיסים, אם כי הוא היה פחות ארוך לעומת התור לאנשים שהתכוונו לקנות כרטיסים במקום. בדיעבד, אני חושבת דבר ראשון שהיינו צריכים לעשות את המסלול הפוך, ודבר שני – בהחלט מספק להסתכל על הפורום והקולוסיאום מבחוץ. לא באמת חייבים להיכנס. חבל על הזמן ועל הכסף שלך.
ביום שני עשינו סיור שהתמקד בכנסיות ברחבי העיר. התחלנו עם סנט פיטרו אין וינקולי, שבו מוצג הפסל של משה, אבל היא היתה בשיפוצים. המשכנו לסנטה מריה דלה ויטוריה ומשם לסנטה מריה מג’ורה היפה, שממש לידה היתה חנות של קטנועי וספה וממולה גיליתי חנות שנקראית Flying Tiger, שיש בה מחברות, יומנים, צעצועים לחיות מחמד, דברים יפים לבית ולמטבח, קישוטים למסיבות ועוד כל מיני הפתעות חמודות.
לאחר ארוחת צהריים קלילה, הלכנו לגני בורגזה, והחלטנו לשכור מעין רכב שהוא חצי חשמלי-חצי מכני ולעשות סיור בפארק: צריך לדווש בו מעט כדי להתניע את המנוע שלו. הרכיבה די קלה ואינטואיטיבית, ומאפשרת לראות את הגנים היפים במהירות ובקלות. המחיר אצל Biki Pincio הוא 12€ לשעה, וניתן לשכור רכב שמתאים ל- 2 עד 4 נוסעים.
לאחר מכן המשכנו לפיאצה פופלו ראינו מופעים של אמני רחוב. אני טיפסתי עד למרפסת היפה שנקראית Pincio, שהיא חלק מהגנים שבהם היינו ואפשר להגיע עם הרכב שהשכרנו עד אליה. לדעתי יש שם מספיק שטח פנוי להתאמן על הנסיעה שלך, אם את מרגישה צורך.
יום שלישי לא ממש האיר לנו פנים. סגרתי לנו יום סיור בגני טיבולי בווילה ד’אסטה ובווילה אדריאנה. לא קיבלנו הודעה מתי בדיוק נפגשים, אז במשך שעה המתנו מחוץ למלון. כשהגיע נהג, הוא אסף זוג מהמלון והיה אמור לאסוף גם אותנו, אלא שברכב היה מקום רק לשני אנשים, כלומר – לא היה לנו מקום. הנהג אמר שהוא יסיע אותם ותכף יחזור לקחת אותנו.
עברו 45 דקות, והוא לא חזר. רוברטו, הפקיד של המלון, ראה אותנו מחכים ועזר לנו. הוא פנה לחברת התיירות וצעק עליהם, והם חשבו שהוא מתבדח איתם, רק אחרי 20 דקות החליטו לשלוח לנו מונית, כדי להביא אותנו לנקודת המוצא, שמסתבר שהיתה מרוחקת מאיתנו רק שני רחובות.
הם טענו שהנהג שלנו עשה תאונה ולכן לא חזר לאסוף אותנו. הם הצמידו לנו נהג שאסף אותנו ושלקח אותנו לנקודה כלשהי, שבה נפגשנו עם המדריכה קלאודיה. היא פגשה אותנה בווילה ד’אסטה, ועשתה לנו סיור של כ- 15 דקות במקום, שנראה כל כך יפה… אבל לפחות אפשר לראות ממנו קצת בוולוג שהעליתי ליוטיוב שלי. מאוד הצטערתי שלא יכולנו לראות את כולו. ווילה אדריאנה היה מקום הרבה פחות מרשים (לפחות בחלקים שבהם היינו במסגרת הסיור).
בערב יצאנו לספוג קצת תרבות באופרה לה טרוויאטה. האופרה הציגה בתוך כנסייה יפה ומרשימה, שהיתה מרוחקת מאיתנו כ- 15 דקות הליכה. היתה תזמורת חיה, זוג של רקדני בלט ולהקת זמרי אופרה. אבל המושבים בכנסייה לא היו מאוד נוחים, ובמקומות שישבנו לא ראינו כל כך טוב את מה שקורה על הבמה. אז זה היה קצת משעמם לטעמי, מלבד השיר היחידי המוכר, שהוא היה מהנה. גם שם לא צילמתי במהלך ההופעה, כי היה אסור.
את יום רביעי הקדשנו לכל המקומות שנחשבים כאתרי חובה, ולא הספקנו לבקר בהם: פתחנו את היום בסירקוס מקסימוס – שהוא היה פשוט משטח ענקי של דשא, שפעם הרומאים היו עורכים בו כל מיני תחרויות ואירועים והיום צריך להפעיל את הדמיון כדי לא לחשוב שזה בסך הכל מגרש דשא ענקי. מזל שלא רחוק ממנו יש את הדלת המיוחדת, במנזר האבירים של מלטה, שדרכו ניתן ליהנות מתצפית מיוחדת לכיוון כיפת הוותיקן.
בהמשך הגענו לכנסיית סנטה מריה אין קוסדין, שלידה השתרך תור ארוך של סינים שרצו רק דבר אחד – להצטלם עם פה האמת. וגם אני רציתי, אז עמדנו בתור וחיכינו בסבלנות.
משם התכוונו להמשיך כדי להגיע לבית הכנסת היהודי שהוא גם מוזיאון היהדות. מכונית כחולה עצרה ונתנה לנו לעבור את הכביש, אלא שאז אדם חביב בשנות ה- 50 או ה- 60 לחייו עצר את המכונית, ופנה אלינו באיטלקית דרך הרכב, וראינו שהוא אוחז במפה. אמרנו שאנחנו לא דוברים איטלקית, אז הוא ביקש עזרה והכוונה באנגלית. הוא סיפר לנו שקוראים לו עמנואל משה, והוא הגיע ממילנו לפגישת עבודה בולנטינו ולראות את רומא קצת על הדרך.
הוא שאל אותנו מאיפה אנחנו, ואמרנו שמישראל. היה נראה שהוא כולו מופתע ומתרגש, ואמר שהוא יליד ירושלים, והתחיל להגיד מילים בעברית כמו ברוכים הבאים ולשיר קצת את התקווה. לחץ לנו את היד, ולאחר מכן נתן לנו במתנה תיק נשי וקופסה שמסתבר שהיה בה שעון, עניבה, חפתים ועט נובע. הכול – רק כי אנחנו מישראל.
אלא שאח”כ הוא ביקש מאיתנו שנעזור לו עם 50 יורו, כי עומד להיגמר לו הדלק והוא צריך לחזור למילנו והוא תקוע. שילמנו לו 50 יורו והמשכנו לדרכנו. אלא שאז ירד אסימון שמשהו פה לא הגיוני, והרגשנו שעקצו אותנו. לא ברור אם היו לו כוונות טובות או לא, אבל העיקר שעשינו מעשה טוב, והוא לא נתן לנו איזו פצצה או משהו כזה… אני שואלת את עצמי באיזה עולם אני חיה, שאפילו לעזור למישהו מרגיש לי מסוכן או לא בסדר…
במוזיאון היהודי היה תור די ארוך. החלטנו שלא להיכנס והסתפקנו בלהקשיב לסיור לקולי ולתצפת עליו מבחוץ. אח”כ המשכנו לקמפו די פיורי.
אני מאוד אוהבת לטייל בשוק. בילדותי אבא שלי תמיד היה לוקח אותי לקניות בשוק ביום שישי כדי לעשות קניות לקראת שבת. אני אוהבת את הריחות, הצבעוניות, המראות הטריים של כל הירקות והפירות, וגם את הצעקות של הרוכלים שקוראים לאנשים לקנות מהדוכן שלהם. השוק ברומא הרגיש לי קטן יחסית. היה שם רק דוכן אחד יפה ממש, שאפילו זוג של חתן וכלה הצטלמו לידו.
שאר הדוכנים היו די סטנדרטים, חלקם עם פירות וירקות מיוחדים, והיה שם גם דוכן עם ירקות חתוכים, כבר מוכנים לסלט. רק לשלם ולאכול. יש בו גם המון דוכנים שמציעים מיצים סחוטים מפירות טריים, למי שאוהבת. אגב באחת הסמטאות הקרובות יש עוד חנות של Flying Tiger.
משם המשכנו לכיכר הכי מרשימה ברומא – פיאצה נבונה. יש שם מזרקות מדהימות ואיזה ארמון מתקופת הרנסאנס, נגנים מוכשרים והרבה מסעדות, גלידריות ובתי קפה. התיישבנו באחת המסעדות ונהנינו לאכול פיצה בעודנו מתבוננים ברחוב ונהנים מהנוף, מהמוזיקה ומהאווירה.
את היום סיימנו בהליכה על גשר סנט אנג’לו עד לטירת סנטאנג’לו היפה. גם כאן החלטנו ליהנות מהמראה שלה מבחוץ בלבד.
מסעדות ברומא
יצא לנו לאכול בכמה מסעדות כשהיינו ברומא:
מסעדה ליד המלון – La Botte – אנטוניו עומד בכניסה למסעדה מדי, ומקבל את האורחים בחיוך נהדר עם שתי גומות חן. הבנאדם היחידי באיטליה שקלט שאנחנו ישראלים ולא ספרדים, וקיבל את פנינו ב”ערב טוב”. העניק לנו שירות מהיר. המקום מעוצב יפה ויש בו תחושה מאוד נעימה.
מסעדה ליד המלון – GOGOL – מסעדה מיושנת עם אוכל טעים, צוות אובר נלהב, אבל שירות איטי
מסעדה ליד המדרגות הספרדיות – Caffè Delle Nazioni – מסעדה שנמצאת ממש על החלק העליון של המדרגות הספרדיות. אווירה נעימה על גבול היוקרתית, שירות מהיר ומקצועי.
מסעדה ליד וילה מדיצ’י – Ristorante Caffè Ciampini di Marco Ciampini – מסעדה עם אווירה כפרית, נוף לכנסייה ותפריט שבו ניתן למצוא גם מנות יחסית יקרות לצד המנות הסטנדרטיות. נעים לאכול בשעות הצהריים.
מסעדה ליד כיכר ברניני – Barberini Express – מסעדת פועלים שמציעה פיצה, שווארמה ומנות אחרות. לנו התחשק שווארמה. בפעם הראשונה שאכלנו שם היה נפלא. בפעם השנייה פחות.
מסעדה ברחוב המקביל למלון – T-Bone Station – מסעדה בסגנון בלאק או מוזס שמציעה המבורגר טעים ומחירים סבירים יחסית לישראל.
מסעדה בכיכר נבונה – caffe nettuno – מסעדה עם נוף לאחת המזרקות בכיכר. מחירים סבירים, שירות מהיר, שירותים נקיים מאוד.
זהו, חזרנו לארץ
מזל שהיה לנו את החמשוש כדי להתרענן, ושבוע הבא שוב יש חגים. האם אני אחזור לרומא? אני לא כל כך בטוחה. אבל בהחלט היה טיול נחמד שלמדתי ממנו המון, על העולם, על האיש שלי וגם על עצמי.
מקווה שנהנית לטייל איתי ברומא. ואם את רוצה להתייעץ, לקבל המלצות או כל דבר אחר – את מוזמנת לכתוב לי בתגובות.
רוצות לחסוך כסף על המלון, האטרקציות והטיסות ועל הדרך לפרגן לי?
אם תחפשו מלונות ותסגרו מקום, אני אקבל עמלה קטנה במסגרת תוכנית שותפים של בוקינג. זה כמובן לא בא על חשבונכן, וגם אתן תיהנו ממחיר נוח. רוצות עוד הנחה ועוד יותר לפרגן? הירשמו ל – CASHDO, וקבלו קאשבק על כל קנייה בבוקינג, ב- VIATOR ב- EXPEDIA . בנוסף – תוכלו לפרגן לי אם תלחצו על הלינק הזה כדי למצוא עוד אטרקציות ברומא והסביבה עם VIATOR . יש שם אחלה דילים בשבילכם ואם תרכשו שם אני גם אקבל עמלה קטנה שתוכל לעזור לי להמשיך לתת לכן את התוכן שאתן אוהבות.
