סיכום שנת 2020 והמטרות שלי לקראת 2021

השנה המוזרה הזו סופסוף הגיעה לסיומה, וזה הזמן לסכם אותה. אני בטוחה שתסכימו איתי שזו זו היתה שנה מלאה בתהפוכות ושינויים, בכל רמה שהיא – גם גלובלית וגם אישית. שנה של רכבת הרים של רגשות ומחשבות, שנה של למידה וצמיחה וגם שנה של הכרת תודה.

זו השנה השלישית שאני בוחרת לסכם אותה כאן בבלוג, וזה כיף לי לעבור על כל התקופה ולראות מה למדתי, איך התקדמתי ואני מקווה שזה יהיה מעניין גם לכן, אפילו שזה לא הנושא העיקרי של הבלוג.

סיכום שנת 2020 – מה למדתי השנה?

התלבטתי מלא איך לעשות את זה מאיפה להתחיל ואיך לסכם את כל מה שעברתי. נראה שהכול שייך אחד לשני, וזה נכון לסדר את זה כרונולוגית. ומצד שני – אולי יותר נכון לסדר את זה לפי נושאים? אז השתדלתי לעשות גם וגם.

סיכום שנת 2020 בזוגיות שלי

שנת 2019 הסתיימה בלא מעט פחד וחששות. נדב הוא חולה סרטן מעי הגס גרורתי (שלב 4) ובשבוע האחרון של דצמבר הוא עבר ניתוח שלישי, ניתוח הייפק, על מנת להתגבר על גרורות שהתפשטו לו בחלל הבטן. מדובר בניתוח קשה ומורכב שגם דורש תקופת התאוששות ארוכה. בניגוד לניתוחים הקודמים, שהתקיימו בבי”ח בילינסון שקרוב אלינו, הפעם הניתוח התקיים בבי”ח שיבא ונורא חששתי מהמרחק, במיוחד לאור העובדה שלא היה לי רישיון. אבל בסופו של דבר קיבלתי עזרה מההורים של נדב ומאחי מה שמאוד הקל עליי. למדתי שלהציף קושי מאפשר לי לקבל עזרה, ולקבל עזרה גורם לי להעריך את כל מה שיש לי בחיים. זה לא מובן מאליו שיש מי שיכול לעזור לי.

בגלל המצב של נדב היה לי קשה לצאת מהבית עוד לפני הקורנה, אבל כשראיתי שהמצב טוב – הלכתי לכנס IMTM ביומולדת שלי (ראו הרחבה תחת סיכום שנה בבלוג שלי). היום השני שלו התפוצץ לי כמו בועה בפרצוף . נדב התקשר אליי, סיפר שהוא לא מרגיש טוב ושמעתי אותו מקיא. אתן לא מתארות לעצמכן כמה נלחצתי ונבהלתי. הגעתי הביתה וישר טסנו למיון. כל כך פחדתי שיכניסו אותו לניתוח חירום. כל כך היה לי קשה לראות אותו סובל. כל כך הרגשתי אשמה על זה שיצאתי לכנס…. גילו שהיתה לו חסימת מעי חלקית, וטיפלו בו נקודתית עם זונדה, טיפול שמרני שאני לא מאחלת לאף אחד לעבור. לשמחתנו זה אכן עזר ועוד יותר לשמחתנו – שיחררו אותנו הביתה. מה שלמדתי זה שדברים כאלה קורים, ושכדאי לא להילחץ אפשר לחשוב לאו דווקא על תרחישים נוראים.

חודש לאחר מכן, התחילו להתגלות בארץ מקרים של קורונה, ובגלל שנדב חולה סרטן, גילו בי התחשבות ואישרו לי לעבוד מהבית, עוד לפני שזה היה נהוג במקומות עבודה בגלל הקורונה. התחלתי לבטל את כל התוכניות שהיו לי: כרטיסים שקיבלתי ליומולדת למחזמר מאמא מיה, כרטיסים שהיו לי להצגה אפס ביחסי אנוש, המלון שסגרתי לכל המשפחה בליל הסדר…. במקום זה התחלנו לעשות קידוש בזום ולספר את עצמנו בבית.

אחרי כמה שבועות נדב עשה בדיקות וראינו שהניתוח עזר אבל חזרו גרורות לכבד. לא הרגשנו שקיבלנו תשובות מהרופאים, אז חיפשנו רופא מומחה בתחום, וקיבלנו המלצה מאחי. כך הגענו למנהל מחלקה עם מוניטין של “הילד הרע של האונקולוגיה”. ראיתי כמה הרצאות שלו ביוטיוב והתלהבתי ממנו. קבעתי לנו ייעוץ פרטי, והוא הסביר למה כדאי לנו לעבור אליו. החלטנו ללכת על זה, למרות המרחק והכול. הוא נתן לנדב ביטחון – וזה מאוד חשוב.

הבירוקרטיה היתה ענקית. המזכירות לא היו נחמדות כמו במקום הקודם, העובדת הסוציאלית היתה קשובה אבל בפועל לא יכלה לעזור לי בשום דבר ממה שביקשתי. הרופא שם לא היה אותו רופא שראינו בפרטי. הוא עמוס ופחות נחמד מכפי שזכרתי אותו. בפועל הוא הציע לנדב כרגע את אותו טיפול שקיבל בביה”ח הקודם. שם הם חשבו שהפסיק לעבוד, אך הרופא חשב שהוא עדיין לא מוצה. קופת החולים גם הערימה עלינו קשיים, והחליטה להפסיק לממן לנדב את אחת התרופות. מזל שיש לנו ביטוח בריאות פרטי, ואז במקום לשלם 5000 ש”ח על התרופה, שילמנו רק 400 ש”ח על התרופה בכל טיפול. למדתי שלמרות שהתחילו להיכנס לראש מחשבות שעשינו טעות שעזבנו את המקום הקודם, עם הרופאה המקסימה שהיתה לנו, תחושת הבטן הראשונית שלי היתה טובה, כי בנתיים, טפו טפו, הטיפול מוכיח את עצמו.

למרות כל הקשיים, נלחמתי על הזכויות של נדב. הרבה זמן רדפתי אחרי גופים כאלה ואחרים כדי לקבל פטור ממס הכנסה, החזר מס והנחות שמגיעות לנו כי נדב מקבל כימו. כמו כן בחצי שנה האחרונה מימנו מכיסנו את אחת התרופות שנדב מקבל בטיפול, אחרי שקופת החולים החליטה על דעת עצמה שהתרופה לא עוזרת. בסוף אישרו לנו הכול – את ההנחה בארנונה, את החזר המס, את התרופה שקנינו…וכן, יש עוד זכויות שמגיעות לנו שעוד לא קיבלנו, אבל מה שהצלחנו – נותן לי כוחות להמשיך ואני ממש שמחה על זה. למדתי שאסור לוותר, ושהתמדה, נחישות וסבלנות מביאים לתוצאות.

איך שומרים על הזוגיות בזמן שמתמודדים עם סרטן בתקופת הקורונה? בוחרים פעילויות שאפשר לעשות בבית או במקום בטוח. נסענו כמה פעמים לדרייב אין, שיחקנו בחדרי בריחה ביתיים, אירגנו ערב הוואי ביומולדת של נדב ועל כך עוד אכתוב פוסט נפרד, ערב קמפינג במרפסת, ארוחות חג מושקעות רק לשנינו ופעילויות נוספות של ערב רומנטי בבית. למדתי שכשמתקדים במה שכן אפשרי במקום במה שלא אפשרי, אפשר גם כן ליהנות ולצבור חוויות מהנות לא פחות.

סיכום שנת 2020 בבלוג שלי

פברואר נפתח בסערה ובתחושה שאני עומדת לכבוש את העולם. באותו יום של היומולדת שלי ונרשמתי לראשונה לכנס IMTM שזה היה מבחינתי וואחד יציאה מאזור הנוחות. זה היה כמו ספיד דייט רק עם ספיד דייט עסקי.

מדובר בכנס התיירות הגדול של ישראל, שיש בו דוכנים והרצות אנשי מקצוע מתחום התיירות מהארץ ומחו”ל. לשמחתי היתה שם הבלוגרית גלית קידר שדחפה אותי ועודדה אותי לעשות את הצעד הראשון. בהמשך פגשתי שם את חברתי הבלוגרית שירה מילר, ויחד עברנו בין הדוכנים כדי להציג את עצמנו, להחליף פרטים ולנסות ליצור שת”פים. בתכלס? לא הרגשתי מאוד אופטימית מהסבב הזה. למדתי שלעשות משהו שאני לא באמת רוצה לעשות, לא באמת עובד בשבילי.

מאחר ושירה היתה צריכה ללכת באיזה שלב, ואני רציתי לנצל כל יום מתחילתו ועד סופו כמו שצריך – החלטתי להישאר לבד ולהיכנס להרצאות. חלקו היו עם שמות ממש לא אטרקטיביים, ובכל זאת משהו בכל זאת גרם לי לרצות להיכנס אליהן. היו בהן ממש מעט אנשים. ההרצאות היו ממש מעניינות וחשפו בעיניי כל מיני מקומות מיוחדים בעולם, ושם, באזור האינטימי הזה היה לי פתאום הרבה יותר קל להציג את עצמי ולהציע שת”פ שהתקבל די בהתלהבות. לצערי אבל הוא לא התקדם ויצא לפועל בגלל הקורונה… למדתי שצריך להקשיב לתחושת בטן, לנסות ולבדוק ואולי דווקא במקומות בלתי צפויים טמונה הזדמנות.

הכנס נמשך יומיים ובערב של היום הראשון היתה מסיבה, שמביני דבר אמרו לי ששם נוצרים הקשרים האמיתיים. לא היה לי איך להגיע למסיבה. אבל בסופו של דבר החלטתי שאם כבר לצאת מאזור הנוחות אז עד הסוף, ולקחתי אוטובוס והגעתי למסיבה לבדי.

די מההתחלה היתה מישהי שזיהתה אותי מהבלוג – הבלוגרית טל גור. היא היתה מאוד נחמדה ואירחה לי חברה – שתינו, אכלנו, צחקנו, רקדנו ואח”כ הגיעו עוד כמה בלוגרים שאנחנו מכירות והסתובבנו איתם. היה ערב נחמד מאוד, אבל בגלל המוזיקה החזקה היה לי קשה מאוד לתקשר ועוד יותר קשה להציג את עצמי בפני אנשים שאני לא מכירה. מה שלמדתי מכאן זה פשוט לוותר על מסיבות כאלה בפעם הבאה.

אחד הדברים שאני הכי גאה בעצמי השנה הוא שהספקתי לגבות את הבלוג שלי בתפוז. זו היתה משימה ארוכה, סזיפית ולא קלה מאחר ובבלוג הקודם שלי היו מאות פוסטים. לשמחתי זה היה ממש בזמן, כי חודש-חודשיים לאחר מכן סגרו את הבלוגים של תפוז, ממש כמו שסגרו את ישראבלוג, קפה דה מארקר וסלונה. נגמרה תקופת הבלוגים על פלטפורמות חיצוניות. למדתי שכשאני מעמידה בפניי מטרה, ואני מתמידה – אני מסוגלת להשלים אותה.

זו השנה שפתחתי את החנות של הבלוג שלי. התחלתי למכור כל מיני מוצרים ושירותים באמצעות שיווק שותפים וגם מוצרים שאני עצמי פיתחתי. יצרתי גם כמה שת”פים בתשלום…. התחלתי לראות כסף והבנתי שאני נמצאת בכיוון הנכון. למדתי שכשאני אני חושבת על כמה כיוונים, אני מצליחה למצוא דברים שמצליחים לי וגם אלה שפחות מצליחים מביאים לתוצאות הרצויות. זה קצת כמו המשפט הזה “כווני לירח. מקסימום תנחתי על הכוכבים”.

השנה אלה 5 הפוסטים שהכי אהבתן:

• משחקים רומנטיים – לבלות זמן איכות ביחד
• מתנות לפי אותיות הא”ב
• קופוני אהבה לבן הזוג
• ציטוטים רומנטיים
• רעיונות למתנות לגמד-ענק

קצת סטטיסטיקה על הבלוג מהשנה האחרונה:

• השנה נכנסו לבלוג שלי 118,715 מבקרים לעומת 105,609 בשנה שעברה
• השנה ביקרו בבבלוג 194,468 פעמים לעומת 71,321 בשנה שעברה
• בממוצע קראו בו 1.64 עמודים לעומת 1.48 בשנה שעברה
• בממוצע מדי חודש היו לבלוג 15,415 צפיות כשבנקודת השיא שלו היו לו 27771 צפיות. בשנה שעבר היו לו רק 8,704 צפיות בממוצע לחודש.
• פורסמו 89 פוסטים השנה לעומת 13 בשנה שעברה
• דף הפייסבוק של הבלוג חצה את ה- 2,000 ליייקים וכיום יש 2011 לייקים (2051 FOLLOWERS).
• בפינטרסט יש 952 עוקבים לעומת 665 עוקבים בשנה שעברה
• באינסטגרם יש 467 עוקבים לעומת 418 עוקבים
• בנוסף יש לי 851 מנויים לניולטר לעומת 600 בשנה שעברה
• בבלוג שלי מבקרים אנשים מכל העולם. אלה עשרת המדינות המובילות השנה: ישראל, ארה”ב, בריטניה, גרמניה, אירלנד, צרפת, קנדה, הולנד, קרואטיה ומקסיקו!

סיכום שנת 2020 בקריירה שלי

מקום העבודה שלי עבר טלטלות רבות בשנה האחרונה, והאמת שעוד לפני הקורונה המצב לא היה מושלם וזה בלשון המעטה. בערך בכל חודש הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגליי: העבירו את הצוות שלי ממחלקה למחלקה, מחדר עם נוף ושמש לאופן ספייס חשוך ומדכא ואלה רק דוגמאות בודדות.

שנייה לפני הסגר הראשון השותף שלי ב- 5 השנים האחרונות עזב את המשרד, ונותרתי רק אני, הבוס שהיה לי איתו קשה, והחברים שלי מהאופן ספייס. התחילו להתגלות בארץ מקרים של קורונה, ובגלל שנדב חולה סרטן, אישרו לי לעבוד מהבית. שוב זה מחזק את מה שלמדתי – כשמדברים על קושי – מקבלים עזרה, גם אם היא ממקור בלתי צפוי.

זמן קצר לאחר מכן התחילו להוציא אנשים בעבודה לחל”ת. ואני חשבתי לעצמי כמה כיף להם – גם אני רוצה לשבת בבית, לקבל כסף מהמדינה וליהנות מהסגר, לראות תוכניות בטלויזיה ולקחת קורסים להעשרה! אחרי שבוע-שבועיים הוציאו גם אותי לחל”ת. חשבתי לעצמי שזה ממש נהדר, הנה החלום שלי התגשם ובטח עוד קצת נחזור לשגרה!

אלא שאחרי חודש קיבלתי הודעת פיטורין ואז זה כבר הלחיץ אותי. מאוד הלחיץ אותי. ביקשתי שיחת שימוע, וניסיתי להסביר להם את המצב בבית ולהציע להם שאני אעבוד איתם על תקן פרילנס, או בחצי משרה או משהו, אבל הם סירבו בתוקף. בהסתדרות – לא היה מישהו שעזר לי בכלל. למדתי שאין לי על מי לסמוך מלבד על עצמי. אני זו שאציל את עצמי.

מה שהכי כאב לי בכל העניין הזה זה שהייתי שם כמעט עשור. נתתי מעצמי, תמיד דאגתי להכין מצגות ולאסוף כספים כשאנשים עזבו. ועכשיו אי אפשר אפילו להיפרד. לא חיבוקים, לא נשיקות, לא מצגות, לא מתנות, אפילו לא לראות חלק ניכר מהאנשים שהיו איתי כל השנים האלה – כי את רובם פיטרו או הוציאו לחל”ת כדי לפטר אותם בעוד חודש. היה לי עצוב לעזוב מקום שבמשך עשור היה המקום שבו העברתי את רוב היום. גם אם כבר לא יכולתי לסבול את המקום הזה… למדתי לתת מקום לכאב ולדעת לשחרר.

שבוע לאחר מכן החלטתי לפתוח עסק. רציתי להיות בונת אתרים והחלטתי לא להתפשר. לבחור רק עבודות שאני רוצה. אח שלי שמנהל קבוצת נטוורקינג הציע לי להציג את עצמי במפגש זום שהוא ארגן. זו היתה נראית לי משימה בלתי אפשרית. אני אגמגם, אני אתבלבל, לא ישמעו אותי וכו’. כל שיחה שאח שלי עשה כדי לנסות לעודד אותי לצאת מהקונכיה, נגמרה בבכי שלי. למדתי שגם אם נראה ומרגיש לי בלתי אפשרי, עדיין אפשר לעשות את זה וזה לא באמת סוף העולם מצד אחד. ומצד שני – זה לא הביא לי עבודה. מה שלימד אותי שאם אני לא באמת רוצה את זה, זה לא יקרה.

נרשמתי לביטוח לאומי וללשכת התעסוקה והתחלתי לקחת קורסים. את הקורס הראשון שעשיתי השנה קניתי לעצמי ליומולדת שלי: זה היה “קורס מעצבות מסיבות”. לא תיארתי לעצמי שבהמשך השנה אני בערך אבלה כמעט כל יום מול המחשב בלמידה. אבל היה לי קושי רציני ליישם, הדאגות הציפו אותי, לא ידעתי מאיפה להתחיל להביא לקוחות ואיך להכניס כסף. התמלאתי בחוסר חשק ומוטיבציה. לילות הפכו ימים, ואם הייתי מקבלת שקל על כל דמעה שזלגה מעיניי, הייתי כבר מיליארדרית.

נרשמתי ל- XPLACE וניסיתי להציע את עצמי לכל מיני פרויקטים ושום דבר לא יצא לפועל. פרסמתי בפייבר ולא קיבלתי אפילו פנייה אחת. נרשמתי לאתרי משרות וחפרתי בקבוצות בפייסבוק, ושום דבר לא הרגיש לי שזה זה. למדתי שקשה לי להתמיד כשקשה לי, ושהפיתרון הוא לשחרר כשאין חשק, להיות יותר סבלניות ולחוש חמלה כלפי.

במקביל התחלתי לחפש את מה שעושה לי טוב ומה שממלא אותי. ככה התחלתי לעשות טיולי בוקר בגינה יפה שיש לי במרחק של שתי דקות הליכה מבית: גינה עם בריכות דגים והרבה ירוק בעיניים. בהתחלה האזנתי פשוט למוזיקה, אבל זה לא הספיק. הייתי בשלב שאני מלאה ברחמים עצמיים, ואיכשהו גיליתי שאחת המנטריות האהובות עליי להתפתחות אישית התחילה לעשות שידורי בוקר – עדי מאור סיסו, שעליה ארחיב כשאסכם את ההבט של הצמיחה האישית שלי.

השידורים האלה הם אחד מהדברים שעזרו לי לצאת מהמצב הרגשי השלילי שהייתי בו. נרשמתי לקורס בניית אתרים בוורדפרס בשילוב אלמנטור, קורס משפיעניות, קווסט הכסף, אתגר להתניע שנה, תעשי לי מחיר… עשיתי גם כל מיני אתגרים חינמיים וראיתי הרצאות חינמיות העשרתי את עצמי במידע מקצועי ובמקביל גם על ההתפתחות האישית שלי.

סיפרתי מקודם על כל מיני כיווני מחשבה שעלו לי בהקשר הבלוג לצורך הגדלת ההכנסות. אז זו השנה שלמדתי שיש לי צורך גם בנכס דיגיטלי מקצועי, אז בניתי אתר חדש שבו אני מציגה יותר את הצד המקצועי שלי וגם אציע שירותים כמו בניית בלוגים, עמודי נחיתה וכדומה וגם אתן טיפים גם בלוג מקצועי. בשנת 2021 אני מקווה שאוכל ליצור עוד שירותים, מוצרים ואפילו להציע גם קורסים דיגיטליים!

יום אחד כשהייתי עם נדב באחד הטיפולים קיבלתי טלפון ממישהו שחיפש אשת דיגיטל שתבנה לו את האתר, והתוכן וכו’ וכו’. הוא סיפר שהגיע אליי מלשכת התעסוקה. הציע לי תפקיד בשכר כמעט כמו מינימום בסוכנות ביטוח, משרה חלקית וזמנית עד סוף נובמבר. בכלל לא רציתי את זה. בדיוק דיברו בחדשות על זה שיעניקו דמי אבטלה עד חודש יוני 2021, אז חשבתי שאני אזרום עם דמי אבטלה ואקח את הזמן לעצמי. מה, אחרי 10 שנים שאני עובדת – מגיע לי קצת חופש, לא?! סיפרתי לו על המצב הרגיש של נדב, ושאני לא יכולה להגיע למשרד ושאני לא יודעת לעשות את מה שהוא מבקש, אבל הוא לא השתכנע וקבע איתי שיחת זום כדי שנתחיל לעבוד. כבר יום למחרת חתמתי על חוזה אצלו. חשבתי שאני לא יכולה לסרב לעבודה בגלל שהוא הגיע אליי מלשכת התעסוקה, רק בגלל זה הסכמתי והרגשתי שזה בלית ברירה. בהמשך למדתי שכן אפשר לסרב למשרות של לשכת התעסוקה בתקופת הקורונה.

ממש כעסתי, כי זה היה בשכר נמוך ממה שהרווחתי בעבודה הקודמת וגם נמוך מדמי האבטלה. התקשרתי ללשכת התעסוקה, והבטיחו לי שביטוח לאומי ישלמו לי את ההפרש על דמי האבטלה ושאני יכולה להגיש בקשה למענק חזרה לעבודה. אבל במקביל בגלל שאני גם עוסק פטור, למרות שעדיין לא הכנסתי באותו זמן שקל, החליטו שאני לא באמת זכאית לאבטלה. בקיצור – המצב הסתבך ונכנסתי לפאניקה.

אבל העבודה בסוכנות הביטוח התגלה כמשהו ממש טוב עבורי. היתה לי מסגרת של 6 שעות עבודה בשכר, מהבית, בשעות שהיו לי נוחות ודרישות סה”כ הגיוניות וטובות. כך עברו להם 4 חודשים. במקביל הצלחתי לקבל כמה עבודות קטנות כפרילנסרית והכסף התחיל לזרום. אחרי שהבנתי שלא בא לי כל פעם מחדש לנהל מו”מ מחדש ובא לי משהו שהוא יותר קבוע, פתאום נתקלתי במודעת דרושים אצל אחד האלופים בארץ בתחום קידום האתרים. הוא חיפש מישהי שתזין עבורו תוכן על בסיס קבוע ומפה לשם התחלתי לעבוד אצלו.

בנובמבר אחרי הרבה חששות והתלבטויות הבנתי שאני צריכה לעשות לו שיחת יחסינו לאן. הבנתי שיש עוד מלא עבודה, ושהוא מרוצה ממני סך הכול, אז למה שאני לא אבקש את מה שאני חושבת שמגיע לי באמת? אז ביקשתי. ולא רק שביקשתי, קיבלתי כמעט את כל מה שרציתי, קיבלתי חוזה הרבה יותר ממקום העבודה הקודם שלי שעשה לי כל כך רע ופרצתי את תקרת הזכוכית שלי בהכנסות! למדתי שכשאני אמיצה, נאמנה לעצמי ומקשיבה לרצונות שלי – אני מסוגלת לקבל את מה שאני רוצה.

המשרה שלי הפכה להיות משרה מלאה וקבועה. הפכתי להיות מנהלת תוכן, עם תנאים סוציאלים טובים ועוד הטבות שאקבל בעוד 5 חודשים. במקביל המשכתי לעבוד עם הבחור מהקידום אתרים, ואין לי ממש זמן גם אם אני רוצה לקבל לקוחות חדשים. זה פשוט מדהים אותי לחשוב איך הדברים התגלגלו.

סיכום שנת 2020 – תרומה לקהילה

עוד הישג מבחינתי, ואני משייכת את זה לקריירה שלי, הוא הקמת קבוצת תמיכה לבני בנות זוג למסורטנים במסגרת חלאסרטן ומרכז טל. אני מתנדבת בעמותה כבר שנתיים. בשנה וחצי האחרונות ניהלתי את קהילת חלאסרטן – משפחה וחברים. עם הזמן הבנתי שחייבים שיהיה מקום רק לבני ולבנות זוג של מסורטנים, כי ההתמודדויות השונות. גם הבנתי שקבוצת משפחה וחברים שקטה מדי עבורי, הטרוגנית מדי וגם יצא כמה וכמה פעמים שקיבלתי תגובות לא טובות על פוסטים שהעליתי. למדתי שבמקום שלא טוב לנו, צריך לדעת לשחרר.

אז אחרי המון שיחות עם הממונים עליי, גיוס של 3 חברות קבוצה לטובת ניהול קבוצה חדשה, קמה לה קבוצה חדשה, תוססת ואיכותית שנותנת מקום לבני ובנות זוג של מסורטנים. אני מרגישה שהבאתי לשינוי בחיים של אנשים אחרים ואני מאוד שמחה על זה. למדתי לעמוד על שלי כדי להשיג את מה שאני חושבת שחשוב.

סיכום שנת 2020 – צמיחה אישית

את עדי מאור סיסו גיליתי לפני כמה שנים טובות, אבל השנה עברנו הרבה ביחד. כשהיא עוד עשתה קמפיין למימון המוניים כדי להוציא את הספר שלה אפקטיב לשינוי הרגלים ודפוסי חשיבה לאור, הייתי מבין הראשונות שרכשו אותו. היום הוא כבר רב מכר.

בכל יום ברבע לשבע בבוקר היא עושה שידורי אינטרקטיבי שבו היא מתייחסת לנושא חשוב אחר שלוקח את המאזינות לשלב הבא בצמיחה האישית שלהם. דרך הסיפורים האישיים שלה, היא הצליחה לעזור לי לצאת מהתחושות השליליות שליוו אותי, וממש לעורר בי השראה כדי לפעול בכיוון שאני רוצה מצד אחד ומצד שני מוטיבציה כדי לא לוותר ולהמשיך.

השנה, כשעדי חיפשה עוזרת בדיגיטל, ברור שישר שלחתי אליה הודעה מתרגשת. חשבתי לעצמי כמה זה יהיה נפלא גם לשמוע אותה, גם לעזור לה בעסק וגם להרוויח ככה את המשכורת שלי. זה פשוט חלום! אבל מכל מיני סיבות זה לא יצא לפועל, ואני דווקא שמחה היום בדיעבד. למדתי שכל דבר קורה מסיבה, וכנראה הסיבה כאן היא שאם הייתי מקבלת שכר על עבודה כזו, בסופו של דבר הייתי פחות נהנית מזה כמו שאני נהנית היום.

יש משהו בדרך שהיא מספרת את הסיפור שלה, מתמללת את הרגשות שלה, ואת התובנות שלה שממש נוגע בי והיא עושה את זה בצורה כל כך אותנטית וטבעית. כשהיא סיפרה על איך היא מנקה אמונות מגבילות, ושהיא רוצה לדבר איתנו על זה במה שהיא מכנה קווסט, אז היה לי ברור שאני מצטרפת לתהליך איתה, והוא היה תהליך שהצליח לפתוח לי העיניים והמחשבה, ולהשתחרר מדפוסי מחשבה שתקעו אותי כלכלית ונפשית. עם עדי מאור סיסו למדתי לנקות אמונות מגבילות, להיות מודעת לעצמי, להסתכל על מה שהשגתי ולראות את האפקט המצטבר של הניצחונות קטנים.

אישה נוספת שמאוד השפיעה עליי השנה היא רונית כפיר, שאני מכירה עוד מאז שהייתי קטנה, כשהיתה מנחה בתוכניות ילדים ונוער בערוץ 1. כיום היא עוסקת בתכנון ובעיצוב פנים אבל לא פחות מכך היא מלמדת נשים עצמאיות איך להתנהל בכל העניין הנוגע לכסף. ניתקלתי בהרצאה חינמית שלה ברשת, שפתחה לי את הראש ושלימדה אותי בעיקר שאני שווה כמה שאני מעריכה את עצמי. שאני מוכרת את הערך שאני מספקת, את הידע שלי ואת כל המעלות שלי ולא רק את הזמן שלי. שאני יכולה לסרב בנימוס לעבודות שלא מתאימות לי, לקחת את ה- “לא נעים לי” ולהפוך אותו ל – “נעים מאוד”, ושאם אני גובה כסף שמגיע לי זה לא הופך אותי לאדם רע. קחו את זה ותוסיפו לזה את קווסט הכסף שעשיתי אצל עדי, ותקבלו אותי בגרסה החדשה שלי.

אחרון חביב שהשפיע עליי לטובה השנה הוא ללא ספק יובל אברמוביץ’, שאני עוקבת אחריו כבר מאז שהוציא את הספר הרשימה – ספר שמבוסס על הרעיון שחלומות צריך לצעוק. שצריך לדבר עליהם, להפיץ אותם ולהאמין שככל שתעשו את זה יותר – זה יכול רק לעזור לכם. בפעם האחרונה שקראתי את הספר הזה הייתי בתאילנד, וזה היה אי שם ב- 2017 וניסיתי לחשוב על החלומות שלי. זו היתה בשבילי מילה גדולה שממש הקפיאה אותי, וגרמה לי להניח את הספר בצד. אבל השנה היתה הרצאת זום שלו, שהיתה מבוססת על הספר הזה, ומילאה אותי בתקווה, אמונה ואופטימיות. שילבתי את הדוגמאות והדברים שאמר יחד עם השידור שעשתה עדי על חלומות ופתאום יכולתי לחזור לחלום. למדתי והבנתי פתאום שיש לי חופש לחלום, בגדול או בקטן, לבחור איך ואם להגשים את החלומות שלי, ולבחור אפילו אם לקרוא להם רצונות או מטרות או יעדים. ופתאום זה פחות מפחיד ונראה יותר אפשרי. גם בתקופה כזו כמו הקורונה.

השנה הקורונה גרמה לי להסתגר בבית יותר מתמיד ולצערי בקושי נפגשתי עם חברות או בני משפחה, ואני מקווה שזה שהחיסונים כבר כאן – בשנה הקרובה נוכל להשלים את כל הפערים. כאב לי בעיקר שלא התה לי אפשרות להיפגש עם ההורים שלי. שנשארו בודדים בגלל מצבם הבריאותי, בדידות שאצל אבי הוחמרה אפילו יותר נוכח העובדה שגם נוסף להכול איבד את עבודתו. זה גרם לי לחשוב על זה שצריך לחשוב על העתיד, וכמה חשוב זה לגור אחד לשני, שהם זקוקים לי וגם אני להם.

בזכות יובל גם הכרתי את הבלוג האופטימית של אורה אריאל ובזכותה למדתי להעמיק את הידע שלי בתחום החיסכון וההשקעות. אחד החלומות שלי הוא לעזור להורים שלי לקנות דירה לידי, כדי שנוכל להיות שם אחד בשביל השני. לכן היתה לי מטרה חשובה – להפקיד כספים בתוכניות חיסכון והשקעה, דוגמת קרן השתלמות וקופת גמל להשקעה, והשנה הצלחתי סופסוף למצוא את הכספים כדי להפקיד לשם.

סיכום שנת 2020 – החתולות שלי

אחרי עשור שפרודנס היתה חלק בלתי נפרד מחיי, היא הלכה לעולמה בגלל מחלת הסרטן. ביום שהתגלתה המחלה אצלה, היא עדיין שיחקה, התלטפה, אבל משהו היה לא בסדר. היא כמה ימים לא אכלה כמו שהיינו רגילים שהיא אוכלת, ולא עשתה צרכים כמו שהיתה רגילה.

נדב אמר לי שבועיים לפני שהיא לא אוכלת כרגיל, אבל אני פחדתי לחשוב שמשהו לא בסדר. לא רציתי עוד מישהו לטפל בו. הייתי בטוחה שהוא משליך עליה את מה שהוא מרגיש וקשה לו. בחרתי להאמין שהכול טוב.

אבל בשישי בערב היא כבר בקושי אכלה, גם לא מהטונה שהיא כל כך אהבה. בשבת פתחנו לה קופסה חדשה והיא בכלל לא התקרבה אפילו כדי לבדוק. אז הבנו שחייבים לקחת אותה לוטרינר.

נדב דאג להכול – להכניס אותה לסל, לנסוע לוטרינר ולספר מה קרה – למרות הדמעות והכול. המצב היה נראה לא טוב ובכל טלפון שאמרו לנו שעושים עוד בדיקה ועוד בדיקה, וכבר הכינו אותנו לזה שכנראה זה סרטן, לא יכולנו שלא להתאבל עליה ולבכות במשך ימים.

דיברנו על זה הרבה, והעליתי כל מיני פחדים וחששות שהיו לי – לראות אותה בכלוב או מחוברת לצינורות, חסרת אונים, כאובה…. זה יותר מדי בשבילי ומה נעשה אם היא תצטרך כימו שעושים רק בבית דגן? איך היא תתמודד והאם זה שווה את זה? זה יותר מדי בשבילנו, כשגם נדב מתמודד עם טיפולי כימו קשים.

אחרי מאבק של 3 ימים, היא הלכה לעולמה, כתוצאה מסרטן לימפומה וכבד שומני שהיה לה. רק ב- 17:00 אחרי צהריים זה נודע לי מנדב, אחרי שהוא כבר אסף אותה ב15:00 מהוטרינר. כבר באותו יום הלכנו לקבור אותה אצל ההורים שלו במושב, מתחת לעציץ רקפות בחצר הפרטית, עם הצעצוע האהוב עליה.

היא היתה כל חייה חתולה כל כך טובה – עד הרגע האחרון היא היתה חתולה שמחה, עדינה ורגישה. הבוקר התחיל תמיד עם ליטופים וחיבוקים וכל ערב הסתיים עם כפית טונה (החטיף האהוב עליה), משחקים והתכרבלות משוטפת. היא היתה ציידת מקקים וסממיות, משחקת עם הציפורים ובורחת מאנשים זרים.

גם ביום האחרון שעוד היתה אצלנו שיחקנו ונהנינו. בגללה הפסקתי לאכול במבה, כי היתה חוטפת לי מהיד. הבמבה גרמה לה לדלקת חניכיים שהפכה אותה לפירטית חמודה ויפיפייה, עם ניב אחד חסר. גם במותה היא היתה טובה אלינו ולא השאירה לנו מקום להתלבטויות ולכאבי לב. היא סוג של החליטה בשבילנו מה יהיה גורלה.

אהבתי אותה המון, וקשה לי להאמין שאני קוברת את החברה הכי טובה שלי בעולם. מקווה שהיא עכשיו לא סובלת יותר ורודפת בכיף אחרי הציפורים בין הרי טונה.

• 

לאחר אבל של מספר שבועות החלטנו שאפשר שייצא ממותה משהו טוב – נוכל להציל חיים של חתול אחר. וליתר דיוק שתי חתולות. וכך אימצנו את טריקסי וכתם. שתי גורות טריקולוריות שגדלו יחד באותו בית אומנה מאז שהיו בנות כמה שבועות. אלינו הם הגיעו כשהן בנות כמה חודשים. טריקסי בת 7 חודשים, פחדנית, פרוותית ויפיפיה – בגוונים של ג’ינג’י, אפור ובטן לבנה וכתם בת 5 חודשים, אנרגטית, שובבה, סקרנית ואוהבת על הידיים, והיא לבנה עם כתמים באפור ואפור על הראש, הגב והזנב.

שתיהן גורות שאוהבות להחריב לנו את הבית, לחטט בפח ולחקור כל פינה. אבל שתיהן מביאות לנו המון שמחה ואהבה, כל אחת בדרכה המיוחדת. למדתי שיש הרבה צורות לאהבה.

סיכום שנה – חלומות שתלויים בי וכאלה שלא

עד לא מזמן פחדתי להגדיר חלומות. השנה פתאום נפתח פתח חדש לחלומות חדשים. חלומות, רצונות או מטרות – תמיד חשבתי שכולם תלויים בעיקר בי. אם אני לא אעשה או משהו או אפעל בדרך מסוימת, זה פשוט לא יקרה. אבל לפעמים יש פחדים, אמונות, חסמים וחוסר זמן כדי לגרום לדברים לקרות. גם לפעמים חלפו לי כל מיני מחשבות בראש שבבירור לא באמת תלויים בי. למשל – במשך מלא שנים קיוותי שמישהו ירים את הכפפה ויהפוך את הדיסק רדיו בלה בלה של החברים של נטאשה לאופרת רוק. השנה החלום שלי התגשם. מישהו שם החליט להפיק מופע גרנדיוזי וסופר מרשים, ועוד זכיתי לראות אותו פעמיים!

עוד מחשבה שעברה לי הרבה זמן בראש זה שלא טוב לי במקום העבודה שלי כשכירה. אבל הייתי שם המון שנים, והיה לי קשה לעזוב. חלפה לי מחשבה בראש שאם אני רוצה לעבוד כשכירה במקום בטוח ויציב יחסית, אני צריכה לחפש לי מקום עבודה בחברות או בסוכניות ביטוח. כיום, כמעט שנה מאז שהמחשבה הזו חלפה לי בראש – אני עובדת כשכירה בסוכנות ביטוח בוטיקית! ועל זה אני תכף עוד ארחיב את הדיבור.

מחשבה נוספת שעברה לי בראש לאו דווקא בשנה האחרונה, זה שחבל שאין כאן סניפים של באת אנד בודי וורקס ישראל ואז הקמתי את הקבוצה של מעריצי המותג בארץ. והנה בשבוע האחרון של השנה הודיעו בתקשורת שהולכים להיפתח סניפים בארץ.

מה שאני מנסה לומר בזה שלמדתי שלפעמים כל מה שצריך הוא לשחרר מחשבה ליקום ומשהו כבר גורם לדברים להסתדר. תקראו לזה מזל או גורל או קארמה. קשה לי להתחבר למילים האלה ואף פעם לא תפסתי מעצמי טיפוס מאוד רוחני, אז אני אקרא לזה פשוט קסם.

עוד דברים קטנים-גדולים שלמדתי השנה

• כמה חשוב לשים דברים במקום
• אפליקציית FOREST עוזרת להתמקד ובונה יער בטלפון כל עוד לא מתעסקים איתו
• לעבוד עם גוגל קונסול
• בניית אתרים עם אלמנטור
• צריך לחלק את הזמן ל- 4 חלקים: לתכנן, ללמוד, ליישם ולפרסם
• שאני לא אוהבת מחברות ללא ספירלה!
• שאת רשימת ה- TO DO LIST מומלץ לחלק לפי קטגוריות

תוכניות שאהבתי לראות בשנת 2020

• האקט
• המקום הטוב
• גברת מייזל המופלאה
• ניו אמסטרדם
• המתמחה
• המטבח המנצח
• זמר במסכה
• אוטופיה
• הפלייליסט של זואי
• אמילי בפריז

רגעים טובים נוספים בשנת 2020

• חדר בריחה גריז
• ביקור בבניה וסוסים
• פודקאסט האזנה מודרכת של עומר גפן, ובעיקר הפינה שלו על בריאן וילסון מ – ELO
• ערב הוואי בסלון

השירים שעשו לי את 2020

• Blinding lights – the weekemd
• cherry – harry styles
• savage – Meagan tree stallicn
• hly – justin bber
• savage love – jason derulou
• Mamacita – black eyes peas
• Say so – Deja cat

דברים שאני מודה עליהם

• על האפשרות לעבוד מהבית איך, מתי וכמה שמתחשק לי
• על שמצאתי עבודה והצלחתי להגדיל הכנסות גם בתקופת הקורונה
• בריאות פיזית ונפשית שמאפשרת לי לעזור לנדבי
• על החתולות שמצחיקות אותי
• על סדרות וסרטים שמאפשרות לנו אסקפיזם
• על מוזיקה טובה שמכניסה שמחה ללב
• על שפע של רעיונות והשראה
• על החזר משמעותי ממס הכנסה
• כל האפשרות לטייל כל בוקר בגינת הדגים שליד הבית שלי
• על אוכל טעים שאנחנו מכינים וזה שאנחנו מקבלים מההורים
• על כל האנשים הטובים שעוזרים לי לאורך הדרך
• על קורת גג ואמבטיה חמה
• על היכולת לתכנן ולחשוב
• על היכולת להתמקד במה שכן ולא במה שלא
• על כל ההרצאות החינמיות ברשת

12 מטרות לשנה הבאה

ללמוד

• קמפיינים בפייסבוק ובגוגל אדוורדס
• איך לבנות קורס דיגיטלי
• מייל צ’ימפ
• אוטומציה, מער CRM וניהול רשימות תפוצה
• תכנון אסטרטגיית תוכן ובניית מותג
• להשקיע בשוק ההון
• תקשורת מקרבת ושיפור הביטחון העצמי

לעשות

• לסדר ולארגן – להיות כמה שיותר מסודרת ומאורגנת, לתכנן וליישם, לקנות ספריה ולפנות שזלונג ולעצב לי חדר נעים ומעורר השראה שכיף לי לעבוד בו, להתפקד עם פתקים ורשימות
• לדאוג לי כלכלית – לחסוך בקופת גמל להשקעה וקרן השתלמות, להרוויח יותר, לחסוך כמה שניתן ולהגדיל מקורות הכנסה. מעבר למכירות של המוצרים שלי, אני הייתי רוצה להציע לעסקים שקהל היעד של הבלוג שלי מתאים להם פרסום ירוק-עד איכותי. רוצות לשמוע עוד? דברו איתי כאן.
• לדאוג לעצמי נפשית – לדעת לפנק את עצמי, למצוא דרכים לנוח ולקבל אנרגיה, לשנו”צ, פחות לבקר ולשפוט את עצמי, לראות הצלחות ונצחונות קטנים ולא להפסיק לנסות לדייק את עצמי
• לשמור על קשר עם חברות ובני משפחה- לדבר טלפונית ולהיפגש כמה שניתן. לפעול מתוך אהבה, חמלה והכלה
• לשמור על הזוגיות – למצוא פתרונות מה כן אפשר לעשות ולהתמקד בזה
• לשמור על הבריאות שלי – לאכול בריא יותר, להמשיך עם הליכות בגינת הדגים
• להמשיך ליצור מוצרים לקהל הרחב
• להגדיל את רשימות התפוצה
• ליצור קורס דיגיטלי

לסיכום

אשמח מאוד לשמוע מכן – איך עברה עליכן השנה ומה אתן מתכננות לעצמכן לשנה הבאה?

וגם – האם יש לכם הצעות שיפור עבורי? איזה תוכן אתן הכי אוהבות בבלוג ואיזה מוצרים אתן הכי אוהבות ואילו עוד מוצרים הייתן רוצות שאצור?